העניין הציבורי המוגבר בתיק רומן זדורוב הוא עדות לזמנים המשתנים. מאז רצח תאיר ראדה, בדצמבר 2006, הציבור חשוף לתחקירים עיתונאיים ולסדרות דוקו סביב הפרשה. ברשתות החברתיות מושמעת ביקורת מפורטת על המשטרה ומערכת המשפט, ועצם ההרשעה מזמן לא מניחה את דעתו של הציבור. לכן יש לברך על החלטת הפרקליטות להקים צוות חדש לבחינת התיק לקראת המשפט החוזר. הנכונות לבחינה מחודשת בנפש חפצה יכולה להשיב מעט מן האמון שנשחק.
מאז ומעולם נדרשו שופטים להכריע במחלוקות עובדתיות ולפסוק אם הדבר היה כך או אחרת. במשך השנים מעט מאוד השתנה באופן ההכרעה, המתבססת על השכל הישר של השופט ועל התרשמותו מהעדים ומהראיות. אלא שבעשורים האחרונים הצטבר ידע מחקרי רב בשאלת כוחו לעשות זאת: מחקרים בפסיכולוגיה, במדעי המוח, בכלכלה התנהגותית, במדעים מדויקים ועוד מפריכים חלק מההנחות שעולם המשפט נסמך עליהן. לדוגמה, הופרכו הנחות באשר ליכולתם של שופטים לזהות אמירת שקר או לסמוך על זיכרונם של עדים ועל כושר הזיהוי האנושי; באשר לסיבות להודאה באשמה; באשר להטיות המשפיעות באופן לא מודע על החלטות; ובאשר לתוקפן של ראיות מדעיות.
המחקרים הללו נערכו בידי מדענים מקצועיים במוסדות אקדמיים מובילים, אך נכון להיום מערכת המשפט לא השכילה להטמיע את ממצאיהם. חמור מכך, שופטים ועורכי דין כלל אינם מכירים את מרבית הממצאים, אף שהם רלוונטיים מאוד לעולמם המקצועי.
בהתעלמותה מגוף המחקר הזה, מערכת המשפט מגבירה את הסיכון לטעויות ואף להרשעות שווא, שהן העוול הנורא ביותר שמערכת המשפט הפלילי יכולה לעולל. אך ההשלכות של ההתעלמות מן המחקר רחבות יותר. בעידן שבו אמון הציבור במערכות המדינה שברירי והשליטה בהפצת המידע מועטה, חשיפת הציבור להחלטות שיפוטיות שגויות ובלתי מושכלות עלולה להיות הרסנית לאמון הציבור במערכת המשפט, החיוני לקיומה ואף לקיום החברה כולה. החשש מתחדד נוכח זמינות הידע, שהרי באמצעות שיטוט באינטרנט יכול אדם מן היישוב לדעת יותר מהשופט היושב בדין בהקשר של הכרעות עובדתיות. בתחום זה המשפטנים כבר לא נהנים מבלעדיות ואף לא מיתרון.
לאחרונה התפרסם דו"ח ביניים של הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ולתיקונן, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס פרופ' יורם דנציגר. בניגוד לעמדה הרווחת בקהילה המשפטית בישראל, ראיות מדעיות שגויות הן גורם מרכזי להרשעות שווא: האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב קבעה זה מכבר שלמעט השוואות DNA, אף שיטה פורנזית לא עברה תיקוף מדעי. ניסיונות לתקף אותן בשנים האחרונות הצביעו על שיעורי טעות מטרידים. המחקרים מלמדים שגם שיטות אמינות יחסית, כמו השוואת טביעות אצבעות ואף השוואת DNA, אינן חפות מטעויות, לא כל שכן שיטות אמינות פחות כגון ניתוח דפוסי כתמי דם או חקירות בליסטיקה.
בתום סקירה מקיפה וזהירה, הוועדה המליצה על צעדים ישימים שיש בהם כדי לשפר משמעותית את תחום הראיות המדעיות בישראל. ההמלצות כוללות הקמת יחידת אסדרה (רגולטור) לתחום הפורנזי, בדומה לנהוג בבריטניה ובמדינות אחרות, הסמכת השיטות הפורנזיות על ידי הרשות להסמכת המעבדות, הגברת השקיפות על הנעשה במעבדות והתמודדות עם המחסור החמור במומחים לטובת ההגנה. לצורך הגברת ההיכרות של עולם המשפט עם הידע המחקרי שנצבר בתחום, חשובה המלצת הוועדה לערוך הכשרות לשופטים, לתובעים, לשוטרים ולסנגורים.
המלצות ועדת דנציגר הן הזדמנות לשיפור התנהלות מערכת המשפט בנוגע להכרעות עובדתיות. עולם המשפט הישראלי יכול לזנוח הנחות שנאחז בהן לאורך שנים ולעמוד על תיקוף והערכה מושכלת של השיטות המשמשות אותו לקביעת ממצאים. לצד הגברת עשיית הצדק והפחתת הרשעות השווא, האמון הציבורי במערכת המשפט יגבר ככל שלא נהיה תלויים בלעדית באינטואיציות של שופטים בשר ודם, טובות ככל שיהיו.
עו"ד ענת מיסד־כנען היא הסנגורית הציבורית המחוזית במחוז חיפה וראש הפורום הפורנזי בסנגוריה הציבורית
