מִשְׁלֵי שׁוּעָלִים

זָנָב לַשּׁוּעָלִים

זָנָב אֶל זָנָב
שׁוּעָל וְאַרְיֵה
בְּקֶשֶׁר כָּפוּל מְעֻנָּב.
מָה יִהְיֶה?

זָנָב אֶל זָנָב
קְשׁוּרִים לְלַפִּיד.
מִי שֶׁרֹאשׁוֹ סְבִיב עֵינָיו
כְּבָר מַסְפִּיד.

בּוֹעֵר הַזָּנָב
וְדוֹלֵק הַשָּׂדֶה.
זֶה דּוֹלֵג כְּאַרְנָב
זֶה נֶגְדּוֹ מְדַדֶּה.

זֶה לָזֶה הֵם זָנָב,
רֹאשׁ בְּרֹאשׁ – חֵי רֹאשִׁי
שֶׁקּוֹרְאִים שִׁמְשׁוֹנָיו בְּאָזְנָיו
תָּמוֹת נַפְשִׁי.

שׁוּעָלִים הִלְּכוּ

בְּבֵית אֱ־לֹהִים הִלַּכְנוּ בְּרֶגֶשׁ.
בְּבֵית אֱ־לֹהִים הִלְּכוּ שׁוּעָלִים.
בָּהָר הַשָּׁמֵם בּוֹעֲטִים כַּדּוּרֶגֶל.
עַל כֵּן מָה יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים.
בַּכֶּרֶם
אָמַר שׁוּעָל עָנָו
בְּעֵת עוֹנַת הָעֲנָבִים,
שְׁפַל רֹאשׁ וּשְׁפַל עֵנָב,
וְהַמֵּבִין מֵבִין:

רָעֵב נִכְנַסְתִּי אֶל הַכֶּרֶם,
רָעֵב אֵצֵא. רֵעַי, הַשְׂכִּילוּ:
זִמְרַת הָאָרֶץ מִתְיַקֶּרֶת,
עֶשְׂרִים שְׁקָלִים לְקִילוֹ!

רֹאשׁ לְשׁוּעָלִים
(לִכְבוֹד מִמְצָא עַתִּיק חָדָשׁ: חוֹתָם
שֶׁל יְרֻבַּעַל, כְּמוֹ אֲבִי יוֹתָם).

הָלַךְ הַשּׁוּעָל אֵצֶל הַחַיּוֹת,
לִמְשֹׁל לָהֶן מְשָׁלִים.
נִסָּה לוֹמַר יוֹתָם – חָתְכוּ אוֹתוֹ בַּיּוֹת,
מִלָּה לֹא נָתְנוּ לוֹ לְהַשְׁלִים.
כִּי הִכִּירוּ אֶת כָּל הַסּוֹפִים, הַחַיּוֹת,
וְאֵין לָהֶן כְּבָר רֹאשׁ לְשׁוּעָלִים.

אֵינוֹ מָשָׁל
הִגִּיעַ לַגִּנָּה שֶׁלְּךָ שׁוּעָל.
אֵיךְ תִּפְעַל?
אַל –

אַל תִּתְעַלֵּל
אַל תִּתְעַלֵּק
אַל תִּתְעַלֵּף.

יֵשׁ רַק מַעֲנֶה אֶחָד הוֹלֵם:
תִּתְעַלֵּם.