נושא המשמר הלאומי עלה בימים האחרונים בשיח התקשורתי, לאחר פרסומים לפיהם במהלך פרעות מבצע שומר החומות הודתה משטרת ישראל כי ידיה היו קצרות מלהתמודד, בעיקר בגלל טעויות בזיהוי.
בשנים האחרונות הסירה משטרת ישראל מעל כתפיה את האחריות לאירועים מסוג זה. אולי בגלל צלקות מהומות אוקטובר ומסקנות ועדת אור שהותירו בקרב הקצונה הבכירה את הרושם שהארגון לא באמת נותן גב למפקדיו. אירועי הפרעות חשפו עד כמה ישראל לא ערוכה לאירועים כאלה שפורצים ללא התראה מוקדמת. מספיק ניצוץ אחד במזרח התיכון, בדגש על הר הבית, שיוציא ערבים ישראלים להתקוממות עממית בתוך הערים המעורבות. משטרת ישראל לא יודעת להעמיד סדר כוח של לוחמים שיוכל להתמודד עם אירוע מהסוג הזה.
נכון להיום, הכוח המיומן ביותר להתמודדות עם הפרעות הוא זה שנשלח להר הבית כדי להתמודד עם האירועים שם. בימי שגרה, הכוחות הללו נשלחים כדי להשליט סדר (או בלגן, תלוי את מי שואלים) בהפגנות מתוכננות ברחבי הארץ. ההבדל המהותי הוא שלהפגנות כאלה המשטרה יודעת להיערך: להכין את הכוח הנכון, את האמצעים ואף את הזירה להתמודדות עם התפרעויות. באירועים נפיצים כמו שראינו ביפו, בעכו, בלוד בטיילת בת ים ובעוד כמה אזורים ברחבי הארץ, המשטרה, בניגוד למערכת הצבאית, לא מאומנת מספיק במעבר משגרה לחירום.
בכפרים ערביים בגליל למשל, למשטרה יש תוכנית סדורה להתמודדות עם התפרעויות שם. כשאירוע נפיץ מתרחש בכפר בגליל וגורם להפגנות ומהומות, קל יותר למשטרה לשלוט באירוע. הכפר מרוחק, אין פגיעה בדו קיום והמשטרה יכולה להשיג שליטה על האזור. זה אירוע שהכוחות המאומנים של משטרת ישראל יודעים להכיל. אגב, בדומה לכוח צבאי שמגיע לאירוע הפרת סדר ביו"ש. הבעיה מתחילה כשכוח נאלץ לבצע התאמות בתוך דקות עד או שעות בודדות ולהשליט סדר בעיר כמו לוד. שם, עד פרוץ הפרעות, הבעירה הייתה שקטה בעיקר וניתן היה לראות עד כמה המשטרה לא למדה את השטח.
משמר לאומי זו כותרת גדולה. אפילו בצה"ל מבינים את החשיבות בהקמת משמר כזה שיהווה כוח נוסף, מושתת בעיקר על אנשי מילואים עם ניסיון מבצעי בהפרות סדר ביו"ש. הכוח יוכל להיות כפוף כמובן למשטרה ולשר לביטחון פנים, ויגויסו אליו לוחמים במעין שירות מילואים מיוחד. המשרתים בו יעברו אימונים להתמודדות עם מגוון תרחישים והם יהיו אלה שידעו לספק מענה באירוע נפיץ כמו אלו שראינו בשומר החומות.
