הכותרת בתוכנית שלוש עם עופר חדד אתמול (א') בישרה על בהלה בספארי ברמת גן בעקבות בריחה של קופת אורנגאוטן מהחצר שלה. האייטם עצמו דיבר על כך שהיא טיפסה על עץ בסמוך לחצר ולא הסכימה לרדת עד שהווטרינר הראשי, בעזרת מכבי האש, ירה בה חץ מרדים.
כמה מעוות המצב בו קופה שעולה על עץ יוצרת כותרות עם המילה בהלה. כל כך התרגלנו לראות חיות בתוך כלובים שכשהם עושים את הדבר הכי נורמלי אנחנו נבהלים. אבל הבהלה היחידה כאן שייכת לקופה המסכנה שניצלה ענף בולט במסגרת שיפוצים כדי לצאת מהגבולות הצפופים של החצר שלה.
הקופה הזו מסמלת את מה שאנחנו מעלימים ממנו עין: הזכות של בעלי החיים לחיות. אנחנו כל כך שקועים בתרבות שבה הילדים צריכים לראות חיות בגן החיות ששכחנו לגמרי כמה עצוב ונורא זה לכלוא אותם בתצוגות כדי לבדר אותנו. גם בגני חיות חדשים כמו הגן התנכ"י בירושלים אין באמת מספיק מרחב ומקום הגיוניים לחיות, קל וחומר בגן חיות ישן כמו בספארי. לא צריך להיות חוקר ג'ונגלים בשביל לראות את הצפיפות ממנה החיות סובלות. עם יד על הלב ראיתם פעם בעל חיים שמח בשבי?
אכזריות כלפי חיות לא מתבטאת רק בתנאי צפיפות בדרך לשחיטה אלא גם בחיים שלמים של צפיפות שלא מאפשרים לחיה לחיות את החיים שלה. בין אם מדובר בתוכים וציפורים שלא מקבלים מספיק מקום לפרוס כנפיים ובין אם מדובר באריות שכביכול מקבלים שטח יחסית גדול אבל לא כזה שמאפשר להם לרוץ או להסתובב לא סביב הזנב של עצמם.
עד שיבנו בישראל ספארי חדש, גדול ואמיתי, כזה שמאפשר לחיות לחיות את החיים שמגיעים להם ומאפשר לנו לבקר שם בכבוד הראוי בואו נוותר על המנהג של הצגת חיות לראווה, זה אפשרי בדיוק כמו שאין יותר קרקסים עם חיות. זה לא רק מעשה הומניטרי לבעלי חיים אלא גם שיעור חינוכי לילדים שלנו. שיעור שבו שום חיים הם לא תצוגה של שעשוע.
