"נדמה לרבים [מהליברלים] כי בשעה שבני אדם מביעים רגשי שייכות לוהטים למולדתם, לארצם ולשפתם, שנתן להם האל, וכן רגשי שייכות לכל המאפיינים הייחודיים של חיי היום יום וצורכיהם, משמע שבנאמנותם לייחודיות הלאומית שלהם מסתתרת בהכרח מזימה מרושעת כלשהי נגד הקידמה".
דברים אלו כתב זאב ז'בוטינסקי במאמרו "על הלאומיות" ב-1903. הם משקפים את ההבדל היסודי בין האופוזיציה בישראל, המתאפיינת בלאומיות, לבין הקואליציה שרוב מרכיביה, מלבד הערבים, שואפים אל האידיאליזם האוניברסלי. חברי הקואליציה הנאורים, פרוגרסיסטים כהגדרת ז'בוטינסקי, הם כ"אותו איש־הקידמה… הטוען כי האידיאלים של אדם הגון צריכים להיות אידיאלים חברתיים וכלל לא אידיאלים לאומיים, שהרי לאומיות היא דבר דוחה".
סוגיית האוניברסליזם עלתה בעקבות נאומו של יאיר לפיד, בפורום האנטישמיות במשרד החוץ, שבו השווה בין רצח יהודים לכל מעשה טבח אחר שהתרחש ומתרחש בעולם. לפיד, שהוא המניע והמסובב של כל הממשלה הנוכחית חשף בנאומו זה את מטרת הקמתה ואופייה.
באוניברסליזם שמקדם לפיד אפשר היה להבחין כבר בהצעתו למנות את עדי אלטושלר, מנכ"לית "כנפיים של קרמבו", ליו"ר יד ושם. הצעה זו באה כזכור בתגובה לכוונתו של רה"מ לשעבר בנימין נתניהו למנות את תא"ל אפי איתם לתפקיד. לפי התפיסה האוניברסלית, איתם מסמל בדמותו ובתפקידיו את היהודי, ואילו אלטושלר מסמלת את האדם.
לפני שבוחנים את הגדרת לפיד לאנטישמיות; "שנאת זרים", רצוי לסכם את עניין הלאומיות וחשיבותה. "מאפייני הלאום הייחודיים לא זו בלבד שלא יתבטלו בהשפעת הקידמה" כתב ז'בוטינסקי באותו מאמר, "אלא אדרבה: הם יזכו למרחב מחיה גדול יותר, לחירות רבה יותר בעתיד… לדעתי… ככל שהרכב התזמורת מגוון יותר, כן הסימפוניה שהיא מבצעת יפה יותר… הלאומיות היא ביטוי לאינדיבידואליות של העמים".
השילוב שמצא ז'בוטינסקי בין הקידמה ללאומיות מעורר תהיה מי הם הבוחרים הנבערים: מצביעי "יש עתיד", הנאורים בעיני עצמם, הנוהים אחר אדם דיליטנטי כלפיד, או בוחרי הליכוד ההולכים אחר מנהיג אינטלקטואל כמו נתניהו? האין זו גרוטסקיות לשמה? אמנם יאיר לפיד מוגדר גם כסופר, והמחשבה שסופר יכול להיות מנהיג אינה משוללת יסוד. דמותו של נשיא צ'כיה טומאש מסריק שהיה סופר בעברו מוכרת בהיסטוריה. גם בישראל הציע פעם שמעון פרס את עמוס עוז לראשות הממשלה, אבל מן עמוס עוז שכזה, נו, באמת. מסתבר שאין גבול לתהומות האיוולת שהשמאל יכול להגיע אליהם.
באשר לנזק שגרם לפיד באותו נאום, נראה שקשה למצוא מילים טובות לתארם מאלו של אביו: "אילו בראש ההסברה של פת"ח ניצב גאון – לא היה יכול להמציא כדבר הזה. אילו את התעמולה הערבית ניהל גבלס – לא יכול היה להצליח יותר. אילו בטלוויזיה שלנו ישב גייס חמישי – לא יכול היה לעשות שירות טוב יותר לאויב המדינה".
כך כתב יוסף (טומי) לפיד ב־78' בעקבות הקרנת הסרט "חרבת חזעה" עפ"י הסיפור שחיבר ס. יזהר על מלחמת השחרור. יאיר לפיד, בנו, אמר בנאומו כי "האנטישמיים הם כל מי שרודף אנשים לא בגלל מה שעשו, אלא בגלל מי שהם". והשאלה העולה היא כמה זמן ייקח לתעמולה הערבית להפוך את הנאום הזה לחרב פיפיות נגד מדינת ישראל?
"בטלוויזיה הודגשו אותם מומנטים מן הסיפור המקורי [של יזהר]" הוסיף טומי לפיד, "שהיה בהם כדי לעורר אסוציאציות בין חיילי צה"ל במלחמת העצמאות לבין אנשי ס.ס. במלחמת העולם השנייה… עכשיו אנחנו יודעים, כי מדינת ישראל הוגשה לנו בידי… נוגשים נשים מיניקות".
במאמרו זה, שפורסם תחת הכותרת "חרפת חזעה", כתב טומי לפיד, מנכ"ל רשות השידור לשעבר, כי "אילו לממשלה הזאת [של בגין] היה קצת אומץ לב… היא הייתה מתייצבת בגאון מול זעקתם של הצדקנים ושל המתחסדים", האם יש איזו דמות בממשלה הנוכחית המסוגלת להתייצב בגאון מול שר החוץ וראש הממשלה החלופית שלה? נראה שהתשובה לכך ברורה.
הסופר לפיד אכן נמצא בליגה של הגדולים. את מה שעשה ס. יזהר למלחמת השחרור עם "חירבת חזעה", ואת מה שעשה עמוס עוז לירושלים עם "מיכאל שלי", הצליח לפיד לעשות באמצעות נאומו: לבנאם את האנטישמיות.
