שתי הרקטות ששוגרו השבוע משטח לבנון לכיוון ישראל לא היו המופע הראשון מסוג זה. קדם לכך אירוע דומה במהלך ימי הלחימה של מבצע "שומר החומות" ברצועת עזה במאי 2021. בשני האירועים מדובר, לפחות לפי הפרסומים הגלויים, בגורמים פלסטינים המזוהים עם חמאס, אשר ככל הנראה פעלו בהסכמה שבשתיקה מצד בעל הבית האמיתי בלבנון, ארגון חזבאללה.
ידוע כי לעיתים מעשה בודד שעד לא מכבר נתפס כעניין שהוא מחוץ לקופסא הופך לדפוס קבוע. מה שאולי החל במקור כסוג של הזדהות של גורמים פלסטינים בלבנון עם חמאס, עלול להפוך לשיטת פעולה קבועה שתאפיין את הגורמים הללו בלבנון ותפר את המציאות השקטה שנשמרה בגזרה זו מאז מלחמת לבנון השנייה.
מתוך הסתכלות כוללת על המציאות, לתרחיש שבמסגרתו גורמי חמאס בלבנון יטפטפו מידי פעם טילים לכיוון צפון המדינה יש סבירות לא רעה להתממש. הדבר עולה בקנה אחד עם המגמה האסטרטגית של חמאס, כפי שבלטה לפני ובמהלך מבצע "שומר החומות", לפורר את הקונטקסט המקומי של העימות בינה ובין ישראל ולהעניק לו משמעות רחבה.
כך העימות מתחבר למצב הכללי במזרח התיכון שכולל את המאבק במגמת הנורמליזציה הישראלית-ערבית ובמאמץ לבסס את הפוליטיקה האזורית על היגיון כלכלי המונח בבסיס 'עסקת המאה' האמריקנית כתחליף לפוליטיקת הזהות.
חמאס מתייצב בחזית המאבק. מבחינתם, האירועים שהתחוללו בין ערבים ויהודים בערים המעורבות במקביל להתכתשות הצבאית ברצועה וגם חימום האווירה ביהודה ושומרון היו חלק מהמגמה הזו, כאשר דרך אותה נקודת מבט צריך לנתח גם את העניין האופרטיבי של חמאס להרחיב את גבול העימות הצבאי גם לאזור לבנון.
הירי משטח לבנון לכיוון ישראל לא רק משרת את המאמץ להרחבת מסגרת העימות הכולל עם ישראל, אלא משתלב גם עם המתח הקבוע של חמאס בין הצורך לנהל ולשקם את הרצועה לבין הרצון לנהל את העימות מול ישראל.
בחודשים שלאחר שומר החומות גילתה חמאס זהירות רבה יחסית בהתנהלות מול ישראל. היא ניסתה מחדש את הפרקטיקה של הפרחת בלונים והבערת בלונים אבל ככלל נמנעה מירי רקטות שעלול היה לחדש את הלחימה. בהיבט הזה, דילוג פרקטיקת המאבק ללבנון עלול לתת בידי חמאס כלי טקטי-אופרטיבי נגד ישראל שלמעשה מרחיק את זירת ההתכתשות הפוטנציאלית מרצועת עזה לדרום ללבנון ולמעשה מספק לרצועה סוג של ביטחון יחסי מפני תגובה מצד ישראל, שגם כך הרושם הוא שהיא מגלה סוג של מבוכה ביחס לאירועי הירי ולאופן שבו עליה להגיב.
כל הדברים הללו, מונחים בתוך מציאות פוליטית-חברתית של התפוררות המערכת הלבנונית, שמעולם אגב לא תפקדה כסוג של מדינה נורמאלית. הכאוס המשתולל בלבנון לא רק שמאפשר לאותם גורמים לייצר את הירי משטח המדינה הלבנונית לכיוון ישראל, אלא גם מחליש את פוטנציאל האכיפה מצד גורמי צבא לבנון שמתקשים למשטר את הגורמים הפלסטינים הסוררים.
עדיין לא ברור מה חלקה של חיזבאללה בשני אירועי הירי. האם הייתה מודעת מראש לכוונות הגורמים הפלסטינים לבצע אותו ואישרה את הדבר או שהאירועים הללו בוצעו מתחת לאפה תוך ניצול הקשב הנמוך שלה לעניין בגין האירועים והתהליכים המתרחשים בלבנון. כך, או אחרת, דומה כי חזבאללה תתקשה לבלום אירועים נוספים מעין אלה.
'נאום השיעולים' המפורסם של מזכ"ל הארגון חסן נסראללה מלפני חודשים ספורים היה מרתק לא בגלל מופע ההיחנקות שתפס את עיקר תשומת הלב אלא בגלל דבריו על ירושלים שלמעשה שיקפו הפנמה מוחלטת של הנרטיב שקבעה חמאס.
בנסיבות הללו היכולת של חיזבאללה למנוע הישנות של תופעות ירי עלולה להיות נמוכה מאד. דפוס חוזר ונשנה של ירי מצד גורמים פלסטינים המזוהים עם חמאס משטח לבנון לכיוונה של ישראל עלול להעמיד את האחרונה בפני אתגר משמעותי.
עד היום התגובה הישראלית לשני אירועי הירי הייתה בדמות תגובה צבאית של ירי תותחים כמעט ללא מטרה מוגדרת, לצד אמירות פומביות מצד הדרג המדיני והדרג הצבאי על כך שישראל לא תשלים עם התפתחות מציאות כזו. אבל אמירות לחוד ומעשים לחוד.
הישנות של תקריות ירי שעלולות להפוך את הצפון לזירת התכתשות מחודשת בנסיבות של התפוררות לבנון תהיה בבחינת מציאות חדשה. או אז תצטרך ישראל להתמודד עם שאלת התגובה ויכולתה למנוע את הירי: האם הכתובת לתגובה תהיה לבנון במציאות של קריסת המדינה וחולשת צבא לבנון דבר שיפחית מראש מיכולתם למנוע אירועים כאלה, או אולי חזבאללה, דבר שיחשוף את ישראל לאפשרות של חילופי מהלומות עם הארגון. מדובר בדילמה לא פשוטה וכלל לא ברור האם יש בעת הנוכחית לישראל את הכלים והיכולת למנוע מהטיפות הבודדות להפוך לממטרים פזורים.
