אם אתה רואה את הדברים אחרת, זה בסדר. אבל שתדע שהגיע הזמן || טוּ באב

אני צופה בכתבה על הגברים הדתיים בטינדר. המרואיינת מבקרת אותם. הבנות הדתיות התמימות, הטהורות, שרק רוצות קשר, שנופלות ברשתם של גברים שטופי תאווה ויצרים. הייתי רוצה לומר לה, שבוודאי שכולם רוצים קשר, משני המינים, והרוב רוצים חתונה אפילו, וילדים, ולבנות בית, וכל הדבר הזה. אבל. זה לא מגיע. זה לא מגיע. עוד דייט, ועוד אחד, ועוד. כל אחד שרוט יותר מקודמו, עד שאת מרגישה בסשן טיפולי ארוך שלא נגמר. ובואי תנסי 30 שנה בלי קרבה, בלי חיבוק, בתרדמה. גברים או נשים. הרי אפשר להשתגע. סגר. חורף. רוחות ירושלמיות עזות. לפחות לעבודה את חייבת ללכת. מעבר לזה לא ראית נפש חיה כבר ימים ארוכים. את חוזרת הביתה כל יום, אוכלת, מתחברת לנטפליקס, ישנה, זהו. את יודעת שזו צורה מסוימת של דיכאון, מניחה שנורמלי יחסית לסיטואציה. הקיופיד מהבהב. יש לך מאצ'. "היי, ראית שאני לא דתי, נכון?" את מנסה להיזכר למה החלקת ימינה. שתיים בלילה. הנפש עייפה, הגוף רעב. הרעב הזה כואב פיזית, מקפל אותך לשניים. את עונה לו: "כנראה לא שמתי לב, כנראה היה שתיים בלילה, ובודד, וסגר, ואתה בטווח האלף מטר, ונראה נחמד".

סגר. חורף. אין בכלל איפה להיפגש חוץ מאשר בבית. אתם נפגשים בהתחלה ברחוב, כי בכל זאת, קצת זהירות. רועדים מקור. את לא מתאפקת וצוחקת על המגפיים שלו, שנראים כמו של ברון סמים. "לפחות יהיה לך מה להגיד לשופט אחר כך. היית צריכה לחשוד מההתחלה". אתם מתגלגלים מצחוק. שתי כוסות יין. ספה רחבה. זה לא הדבר האמיתי. ממש לא. אבל הגוף נרגע. אפשר לנשום.

את יושבת בדייט. השיחה זורמת. הוא נחמד, הוא מקשיב. לא מעניין, אבל גם לא משעמם. את מחליטה להמשיך לנסות. "את שומרת נגיעה?" הוא שואל בסוף הדייט, ניגש לחבק אותך. "לא", את עונה. "אבל אני בקושי מכירה אותך". הדלקת נרות. את מתפללת. לזיווג הגון פלונית בת פלונית, פלוני בן פלונית, רשימה ארוכה־ארוכה שאת כבר זוכרת בעל פה. ואת אומרת: "ריבונו של עולם, כל מה שיכולתי לעשות, עשיתי. עכשיו זה בידיים שלך. אני רוצה איש. אני רוצה בית. אם אתה רואה את הדברים אחרת, זה בסדר. אני לא מתערבת. אבל שתדע שהגיע הזמן". אלף נורות אדומות על מי זה דתי, הם אומרים. את רוצה לשאול אותם מה הם יודעים על הדתיות שלך. על השבת שלך, על התפילה שלך, על הלשון הרע שלך, על גמילת החסד שלך. הכול־הכול רק זה. רק תרגיעי אותם שאת שומרת על עצמך. תמותי בתולה על קידוש השם. שום דבר מעבר לזה כבר לא משנה.

עריכה: אור ברנד־פרומר