הפובליציסט האנונימי "אדם גולד" פרסם היום (א') רשומה בתגובה לכתבתו של צביקה קליין על ההליכה שמאלה של חלק מיהדות ארה"ב. את דבריו הוא סיים באמירה "שהאינטרס האופטימלי מבחינה ציונית הוא דווקא שבמחנה היהודי-פרוגרסיבי-קיצוני בארה"ב יתבולל מהר ככל האפשר, יחליש את הזיקה היהודית, ויתעל את האנרגיות האלו למטרות לא ישראליות".
תקראו טוב-טוב את המסקנה הזו, המסקנה שאומרת שהאינטרס של מדינת היהודים צריך להיות התבוללות של חלק משמעותי מיהדות התפוצות. תסתכלו על זה טוב-טוב ותחשבו האם זה באמת הכיוון אליו תפיסה ציונית ימנית אמורה להוביל אותנו.
שלא נתבלבל לרגע, תנועות החרם השונות הן סכנה ממשית למדינת ישראל והנזק שהן עושות הוא מציאותי ונוכח. אבל מכאן ועד ויתור על אחים ואחיות, על משפחות וקהילות יש פער עצום שאסור לנו ליפול אליו, דווקא כאנשי ימין.
מה יהיה הצעד הבא – לשלול אזרחות לחברי הכנסת של מרצ? להתפלל שיהודים שחושבים 180 מעלות הפוך מאיתנו יתבוללו ויעלמו? הרי רק לפני רגע בתשעה באב סיפרו לנו חז"ל על זכריה בן אבקולס שלמעשיו היה חלק מרכזי בחורבן וביציאה לגלות ועדיין לא עלה על דעתם לומר שעדיף לנו בלעדיו, שהוא לא יהודי או שהאינטרס שלנו היה שיתנצר. ולמרות הכול, אלפי שנים אחר כך דמותו תישאר לעד חלק מארון הספרים היהודי.
לאחוז בתפיסת עולם ימנית זה לא רק לצטט פסקי דין של בג"צ, כותרות עיתונים או חלקי ראיונות, זה חשוב אבל יש לנו עוד מרחב שלם של ידע. תפיסה ימנית כוללת בתוכה גם מרחב של מסורתיות ממנה היא שואבת את עמוד השדרה השמרני וכן, גם את היסוד היהודי – מה עם דברי הנביא "ולא ידח ממנו נדח"? מה משמעותם של דברי הגמרא "יתמו חטאים ולא חוטאים"? האם אנחנו מאמינים באמת "שאף על פי שחטא ישראל הוא", כפי שהדריכו אותנו חכמינו או שזה נשאר בתוככי בית הכנסת ובית המדרש?
ומה שאנחנו רואים פה זוהי נפילה בדיוק לאותו בור ממנו הזהרנו אחרים, אותה תפיסה שאומרת אין לי בעיה עם יהודים אחרים כל עוד הם יחשבו כמוני או יפעלו בדרך שאני רואה לנכון כדי לשנות את המציאות. אם אנחנו רוצים באמת לשמור על זהותה היהודית של המדינה אנחנו צריכים לזכור יום-יום שזה הימין שהגדיר בחוק שמדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי ואין לנו שום זכות לשלול את יהדותו של אדם אחר רק בגלל דעותיו ומעשיו.
ואולי בדיוק כמו שלימדו אותנו כשהיינו ילדים: אם מישהו צועק עלינו, מקלל אותנו ועושה לנו בעיות זה לא בגלל שהוא רע אלא כי הוא אוהב וקשור אבל לא יודע איך לבטא את זה. אולי האחות שלנו בתפוצות רוצה בסך הכול שלא נתעלם, שנזכור שאנחנו אחים, ושנהיה בקשר.
