רוני דניאל היה מוותיקי עיתונאי ישראל, דמות מוכרת על המסך הקטן וגם ברדיו. דמותו משקפת את הישראלי שכמעט כבר לא מייצרים פה – קיבוצניק ציוני בכל רמ"ח אבריו, קשה מבחוץ ורך מבפנים, כזה שרואה בצה"ל גוף כמעט קדוש שצריך להגן עליו בכל מחיר.
היו לתכונות האלה גם חסרונות, שבאו לידי ביטוי לא פעם באולפנים, אבל כמובן שאתמול אחרי מותו בחטף מדום לב בגיל 73, התעטפה כל התקשורת הישראלית ביגון מוצדק. היה יפה ואף מרגש לראות איך קולגות ומתחרים משתתפים בצער המשפחה ואיך חברת החדשות של ערוץ 12, מניחים לרגע אחד את ההתקטננות הקבועה והדם הרע, כדי להיפרד מהאיש. גם אנחנו, במקור ראשון, הצפנו מחדש ראיון מרגש שהעניק דניאל לרחלי מלק-בודה לפני מספר שנים.
חדשות 12, באופן טבעי, הקדישו לרוני דניאל דקות מסך ארוכות-ארוכות בשעות שלאחר היוודע על דבר פטירתו של דניאל. כתבים דמעו בשידור, הכאב היה ניכר ואמיתי. אבל בהגיע זמן המהדורה המרכזית בשמונה בערב, נדמה שחלה כאן הפרזה מסוימת. 25 הדקות הראשונות של המהדורה עסקו ברוני דניאל, מכל כיוון ומכל זווית. זה כאמור טבעי ואפילו ראוי שמקום העבודה שכל כך מזוהה עם דניאל יקדיש לו זמן רב, אבל כמעט חצי שעה – שלאחריה עסקו בנושאים נוספים ואז חזרו שוב לרוני דניאל עם קטע מראיון שהעניק לגיל ריבה, במדינה שיש בה כל כך הרבה סוגיות חשובות על סדר היום החדשותי כמו קורונה שמתפרצת מחדש, כנסת סוערת, מכת טביעות בחופי הים ועוד רבות אחרות, היא חריגה מגבול הטעם הטוב.
זהו הדהוד לתופעת ההתעסקות הפנימית הברנז'אית שכל כך אוהבים בתקשורת הישראלית, שקצת בטוחה שהכל סובב סביבה. הדרך שבה טופל הנושא הכאוב במהדורה המרכזית של חדשות 13 היה מכובד ומכבד, והייתה שם גם פרופורציה נכונה יותר. כפי שדמותו הוצגה לאורך יום האתמול, כנראה שרוני דניאל לא היה נותן למשדר הארוך של חדשות 12 לקרות. הוא ודאי היה מנופף באצבעו לעבר חדר הקונטרול וצועק עליהם בשלב מסוים משהו כמו – "הבנו, היה איש טוב, היה ציוני, בואו נתקדם". יהי זכרו ברוך.
