בשבוע האחרון עלתה לכותרות הגלידה, בשל החלטת חברת בן אנד ג'ריס העולמית שלא למכור את תוצרתה ביהודה ושומרון. השמות בן וג'רי מקורם כנראה בשמות המקראיים בנימין וירמיהו, ואף המילה גלידה יסודה בשורש מקראי.
יעקב אבינו מתאר ללבן את עבודתו הקשה בצאן: "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה" – ובתרגום אונקלוס: "הויתי ביממא אכלני שַׁרְבָּא וּגְלִידָא נחת עלי בלילה". "שרבא" הוא שרב, חום כבד ויובש, ו"גלידא" הוא קרח – משקעי הקור שירדו בלילה. השורש גל"ד מופיע פעם יחידה בעברית שבמקרא, בספר איוב: "שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי". פירוש המילה גֶּלֶד הוא עור, ובערבית עד היום נקרא העור בשם גִ'לְד (נהגים המטפחים את מכוניותיהם מכירים את הג'ילדה, מטלית עשויה עור המשמשת לניקוי).
כשהפצע מחלים ומתקשה הוא מגליד, היינו קורם עור חדש. בדומה, כשהמים מתקשים וקופאים הרי הם מגלידים והופכים לגליד קרח. על המָּן שירד לבני ישראל במדבר נאמר בספר שמות שנפרשׂ "כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ", ובלשון אונקלוס: "כגלידא על ארעא".
כבר הזכרנו בטור זה את העובדה שבארמית העתיקה האל"ף הסופית שימשה כה"א הידיעה, ולכן פירוש המילה "גלידא" היה "הגליד" – אך בעברית המתחדשת מילים ארמיות שהסתיימו באל"ף קיבלו לא פעם ה"א סופית, וכך שינו את מינן לנקבה. כך למשל קרה למילה "עובדה" בעצמה, שבמקורה הייתה "עוֹבָדָא" – כלומר "המעשה", אך הפכה אצלנו לעובדה מוגמרת.
וכך עלה גם בגורל הגלידה. המילה גלידא נזכרת באונקלוס כאמור בהקשר המן, שעליו נאמר שטעמו "כצפיחית בדבש" – ואולי בשל כך בחר אליעזר בן יהודה לקרוא למאכל הקפוא והממותק בשם זה. כך כתב במילונו בערך "גלידה", המסומן כמילה שחידש המחבר: "גלידה – יקראו בארץ ישראל המדברים עברית ממתק עשוי מסוכר וביצים ונקפא וקר כגליד".
גלידה הכי טובה
לפני עידן בן יהודה זכתה הגלידה לשמות מגוונים: מִקְפָּאָה, מִקְפָּא, צוּף קֶרַח, או נֹפֶת הַקֶּרַח והקִפָּאון (המונח "נופת", או אף "נופת צופים", היה תחליף מקובל לסוכר הלועזי בימי תחיית העברית) – אך לאחר שחודשה הגלידה היא אומצה בשקיקה בפיות העם, והפכה להיות השם המקובל של המאכל. הנה דוגמה מידיעה מחודש אב 1912, לפני 109 שנים, המספרת בשבחה של המושבה מטולה (מתולה על פי הכתיב שהיה מקובל אז):
"מלון חדש ויפה נוסד שמה, ומבטיחים שישתדל מלון זה למלא את דרישת וספוקי האורחים ולהנעים להם את זמנם שם, וגם הביאו לשם מכונות שונות למעשה גלידה וכל מעשה חלב. רוצים המתולתים להתחיל בשכלול מושבתם, ובהכשירם אותה להיות למקום טיולי קיץ לתושבי הארץ" (עיתון "החרות").
והנה לשון מודעת פרסומת שפורסמה בעיתון הארץ באייר תר"ף, 1920, המזמינה את הציבור לבית-קהוה ומסעדה בשם "שרון" בירושלים: "סובלי החום – סורו אל השרון! בצל השרון תתקררו מהחום, גלידה הכי טובה בשבילכם מוכנה, בקרו ותטעמו – ובטוב תתענגו" (ואולי מכאן הגיעה הלשון "גלידה הכי טובה" אל שיר הילדים המוכָּר?).
כיום בית הקהוה שרון כבר אינו קיים בירושלים – אך אם תלכו ברחוב בן יהודה בוודאי תוכלו למצוא גלידות לא פחות טובות ומשובחות מאלו שנמכרו אז, בזמן שבן יהודה נתן להן את שמן.
