"איך ההרגשה למסור ילד?" זו שאלה שכמעט כל פונדקאית נתקלה בה, וכמעט כל עיסוק בפונדקאות מציף. אז ראשית, צריך לדייק: לא מוסרים ילד. פונדקאיות מחזירות עובר שהופקד ברחמן לגידולו, וזו הבחנה קריטית כי היא מגלמת את התודעה והפרשנות של פונדקאיות בתהליך. שמירה על תינוק בזמן שהוריו לא מסוגלים והחזרה של הילד להוריו היא השיא של התהליך והיעד שבגללו יצאנו לדרך.
השאלה הזאת היא אמנם שאלה מתבקשת ומסקרנת, אבל היא מגלמת לדעתי את הבלבול שהפונדקאות יוצרת בחברה – איך יתכן שאישה תלד ילד ולא תחוש רגשות אימהיים כלפיו, מה זה אומר על נשיות ואמהות, מה זה אומר על משפחה והורות, מה זה אומר על החברה, אבל בסופו של דבר השאלה זאת מסיטה את הדיון מהאתגרים הממשיים של הפונדקאות.
פונדקאיות, אולי בדומה למיניקות בעבר, לא חשות אימותיהם של הילדים אותם הן נושאות ולכן לא מעוניינות לגדל אותם. בהריון הפונדקאות שלי רציתי מאוד להעניק בית חם ואוהב לעובר שגידלתי בזמן ההריון, אבל לא הייתי צריכה לעשות שום עבודה עצמית של חוסר התקשרות או נתק. הידיעה שמדובר בילד של הורים אחרים הספיקה לי כדי לא לחשוב שאני אמא שלו או לרצות לגדל אותו. בדומה למטפלת אחרת, ניסיתי לעשות את המיטב בזמן שהילד היה במשמרת שלי אבל היתה לי שמחה גדולה והקלה גדולה כשהוא נולד וסוף סוף הוריו יכלו לטפל בו בעצמם.
תהליך מורכב, רגיש ופגיע
אני מתעכבת על ההיבט הזה כי אני חושבת שהמשמעות היא שאין במעשה הפונדקאות עצמו שום פגיעה מהותית או ניצול מובנה. אני לא מכירה פונדקאיות שהיו בקונפליקט בהקשר של החזרת הילד להוריו ועם זאת אין זה אומר שתהליך הפונדקאות הוא תהליך פשוט. זהו תהליך מורכב, רגיש ופגיע שמחייב חקירה והתבוננות, אבל חשוב להבין שהלב של התהליך לא נמצא ביחסי הפונדקאית עם העובר אלא במערכת היחסים בין הפונדקאית להורים.
בפונדקאות קיים מצב נדיר ומורכב שבו ילד של זוג הורים (או הורה יחידני) נמצא ברחם של אישה אחרת, זה מצב לא שגרתי שבו בסבירות גבוהה יהיו מחלוקות לגבי הדרך המיטבית לגדל את הילד, שבו יכולים להיווצר קונפליקטים שקשורים לבריאות האישה ולבריאות העובר שניזון ממנה, שבו יש השלכות לבחירות שונות של האישה על העובר, שבו מתרכזות ציפיות ותקוות ותפילות וחרדות של שנים רבות.
הכסף יכול לייצג סחר וניצול בתהליך בו הצדדים משתמשים אחד בשני וחושבים שיש בכסף כדי להצדיק ניכור והחפצה, ולחילופין הוא יכול לייצג פיצוי לגיטימי עבור קשיי ההריון והלידה
פונדקאות מיטיבה היא כזו שבה ניתן מקום לצרכים ולרצונות של כל הצדדים בתהליך, שיש בה מרחב מכבד ומכיל שנותן מקום לחששות, שיש בה אמון, הידברות, גישור, אמפתיה ואכפתיות. בפונדקאות מיטיבה שותפים סובייקטים שעוברים יחד מסע מרגש של הבאת חיים לעולם.
כשמדברים על ניצול ועל פגיעה בתהליכי פונדקאות, מדובר על פגיעה שמתרחשת בתוך מערכת היחסים הזאת, בין הפונדקאית להורים או בין הפונדקאית למסגרות התיווך או בין אלו להורים שגם הם עלולים להיפגע בתהליך. הניצול והפגיעה מתרחשים כשהשותף הופך לאובייקט, לשקוף ולאמצעי בלבד, כשהרגשות, החששות, הרצונות או הבריאות שלו אינם מובאים בחשבון.
כסף, כן או לא?
שאלה קשה ומשמעותית היא מה עניינו של הכסף בפונדקאות, כאן החשיבות נתונה במשמעות שהצדדים מעניקים לכסף הזה. הכסף יכול לייצג סחר וניצול בתהליך בו הצדדים משתמשים אחד בשני וחושבים שיש בכסף כדי להצדיק ניכור והחפצה, ולחילופין הוא יכול לייצג פיצוי לגיטימי עבור קשיי ההריון והלידה בתהליך טוב, מקושר ואוהב. הכסף עצמו לא מייצר את הניכור, הוא עלול להוביל לפרשנות מסחרית של התהליך ונגד תפיסה זו אפשר וצריך לצאת.
מה ההשלכות של הרחבת קבוצת הזכאים לפונדקאות? לו הייתי חושבת שפונדקאות ביסודו הוא תהליך מנצל הייתי נלחמת נגד פונדקאות לכל, אין הגיון אתי בהצדקת "קצת ניצול" עבור משפחות מסויימות בלבד עד סף כמות מסויימת, ניצול ופגיעה לא קורים באופן מובנה אלא בעיקר בגלל מיסחור ובגלל תפיסה מחפיצה של השותפים בתהליך נגד דברים אלו אני יוצאת גם היום ויש מה לשפר במנגנון הפונדקאות הקיים, אבל השיפור צריך להיות רוחבי לכל תהליכי הפונדקאות ולא מצדיק אפליה כלפי קבוצה כזו או אחרת, השיפורים האפשריים הם למשל הגבלת סכום הפיצוי לתהליכים, רגולציה של החברות המסחריות שעובדות בתחום, הטמעת ליווי בתהליך עצמו ועוד. בנוסף יש חשיבות גם להבנה חברתית של משמעויות התהליך והאתגרים שבו.
אחרי הכל פונדקאות היא תהליך פלאי שבו יש הזדמנות נדירה להושיט יד ולבטא סולידריות נדירה ומרגשת בגוף עצמו, אני שמחה שהיתה לי זכות לקחת חלק במסע כזה.
