ביקורת רבה מופנת כלפי שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, על כך שהיא מתנגדת לחסן ילדים לקורונה בתוך בתי הספר, כיוון שזה מפעיל לחץ מיותר על הילדים. אבל שאשא ביטון לגמרי צודקת.
ד"ר סיגל סדצקי יצאה נגדה בחריפות בראיון לגל"צ ואמרה כי במילא מחסנים ילדים בבתי הספר והמניעה מחיסוני קורונה היא טעות איומה. ד"ר סדצקי מייצגת את הצד הרפואי וטוב שכך. היא אישה חכמה ומנוסה אבל שאשא ביטון לא מייצגת את בריאות הציבור אלא את מערכות החינוך – תפקידה לראות ברווחת התלמידים, לא רק בגוף אלא גם בנפש. הרי לא מדובר בלחץ מהזריקה עצמה שיפגע בילדים לשיטתה של סדצקי, אלא הלחץ החברתי והשיימינג שיעברו אלו שלא יתחסנו.
כל עוד החיסון נעשה באחריות הבית הוא לא הופך לנושא מוביל בכיתה והתלמידים לא עוקבים אחרי מי מחוסן ומי לא. אין ספק שצריך להתחסן אבל גם אין ספק שמי שאחראי על ההחלטה אם לעשות זאת הם לא הילדים, אלא ההורים ולכן אין שום סיבה שילד שהוריו מחליטים שלא לחסן אותו ישלם מחיר חברתי גבוה עד כדי שחלילה ילדים אחרים יתרחקו ממנו. הלחץ צריך להיות מופנה כלפי ההורים, ההצעה להכניס את החיסונים לתוך בית הספר היא קרקע לבריונות כלפי ילדים.
בואו נודה על האמת, הבעיה העיקרית היא ההורים. רק היום אמרה יפה בן דוד שאי אפשר לסמוך על בדיקות קורונה ביתיות לפני כל יום לימודים כפי שאי אפשר היה לסמוך על הורים עם אישורי הבריאות בשנת הלימודים הקודמת. זה עצוב מאוד כי יש בכוחנו להילחם במגפה בבתי הספר אם נקפיד על בידוד כשצריך, אם נעשה בדיקות ביתיות יומיות לקורונה והכי פשוט אם נחסן את הילדים. אבל ההורים לא לוקחים את האחריות הזו ומצפים ממערכת החינוך להיות זו שתעשה גם כאן את העבודה עבורם.
אני גאה בשרת החינוך שלא מוכנה לתת יד ולשים את הילדים בחזית שלא שייכת להם, חזית שהם משמשים לא יותר מאשר ברווזי גומי במלחמה עמוקה הרבה יותר שמנוהלת על ידי האגואיסטיות במלוא כיעורה.
