בשבועות האחרונים מתנהלות הפגנות המוניות בשלושה אזורים פריפריאליים באיראן, במחוזות של קבוצות אתניות שאינן פרסיות: הבולט ביותר הוא מחוז אלאחוואז – האזור שבעבר נקרא ערביסטאן המאוכלס בערבים וממוקם על גדות המפרץ הפרסי מצפון וממזרח לו. להפגנות אלו הצטרפו המונים בחבל הכורדי בצפון מערב איראן ובחבל האזרי, בצפון איראן.
הסיבה המיידית לפרוץ ההפגנות באחוואז היא המחסור החריף במי שתיה. המחסור נבע מהטיית מימי נחלי המחוז למחוז הפרסי של איראן הסובל מזה שנים מבצורת קשה ומהיעדר השקעות בתשתיות מים כתוצאה מהמשבר הכלכלי באיראן. בני אלאחוואז רואים בכך גזל לאור היום של מקורות המחיה שלהם, שכן בשל גזלת המים מנהרות המחוז מתו בצמא אלפי פרות, כבשים ועזים שמהם חיים האחוואזים, הנאלצים לשתות מים מזוהמים.
בעיית המים הייתה רק הקש ששבר את גב הגמל. שנים רבות סובלים תושבי אלאחוואז מזיהום רעיל הנוצר כתוצאה מפליטת טונות רבות של חומרים רעילים מבארות הנפט והגז וממפעלי זיקוק הנפט הנמצאים באזור, שכן כל שדות הנפט והגז של איראן מצויים באלאחוואז, בנוסף לנמלי הנפט שגם הם גורמים גדולים לזיהום סביבתי.
החומרים הרעילים הנפלטים מתעשיית הנפט והגז האיראנית מרעילים את המזון והמים בסביבה. הם חודרים לאדמה וממנה לפירות ולירקות למי השתייה ולמימי המפרץ שאת דגיהם דגים האחוואזים אוכלים. כתוצאה מההרעלה, שיעור גדול מאוד של תינוקות באלאחוואז נולדים מעוותים ובעלי מומים מולדים קשים.
ואם זה לא די, האיראנים הקימו באזור של המיעוט הערבי את הכור הגרעיני לייצור חשמל בבושהר. הטענה הרווחת בקרב בני האזור היא שהמיקום הזה נבחר כדי שאם יתרחש אסון אקולוגי כתוצאה מדליפה גרעינית, דוגמת מה שאירע בכור בצ'רנוביל, ייפגעו בני המיעוט הערבי ולא הפרסים, אדוני המדינה.
האחוואזים יצאו בעבר להפגנות נגד התנהגות המשטר האיראני, והתגובה הייתה תמיד קשה ומכאיבה: תליית אנשים באמצעות מנופים ברחובות, לעיני העוברים ושבים.
בשנת 2018 ביצעה קבוצה חמושה אחוואזית פיגוע במצעד צבאי של משמרות המהפכה והרגה כשלושים איראנים. שמה של הקבוצה הוא ASMLA – Arab Struggle Movement for the Liberation of Ahwaz. הקבוצה הזו חשאית, ואת הייצוג הפומבי שלה מבצעים גולים אחוואזים החיים בדנמרק ובהולנד. הפעילות הציבורית של ASMLA באירופה מוגבלת כי מדינות אירופה – שיעשו כל דבר בשביל למצוא חן בעיני משטר האייתוללות – רואות בו ארגון טרור. מטרת הארגון היא לשחרר את אחוואז מהמדינה האירנית, שכן האחוואזים מכנים את ארצם "השטחים הכבושים" מאז ההשתלטות האיראנית האלימה עליהם בשנת 1925.
ההפגנות בימים האחרונים החלו כמחאה על בעיית המים והצמא, אבל מהר מאוד התפתחו לדרישה ציבורית רחבה לשחרור אלאחוואז מהכיבוש האיראני. תגובת המשטר האיראני הייתה קשה: מספר ההרוגים עד כה הוא 24, פצועים 370 ועצורים 3400. המשטר איראני חושש שהרג מספר גדול יותר של אזרחים יעורר גל של תגובות תקשורתיות של ארגוני זכויות אדם באירופה ובארה"ב, ותגובות אלו יקשו ציבורית ופוליטית על ממשל ביידן להסיר את הסנקציות מהמשטר באיראן ולשוב להסכם הגרעין.
כדי שהידיעות, תצלומים וסרטונים על ההפגנות ועל דרישות השחרור לא ידלפו החוצה ניתק המשטר את תקשורת האינטרנט באזור אלאחוואז, אך בני האזור צילמו ונסעו לאזורים אחרים שבהם יש תקשורת נתונים כדי לשדר לעולם את מה שמתרחש באזור שלהם.
הזדהות של אחרים באיראן
מיד עם פרוץ ההפגנות באחוואז פרצו הפגנות תמיכה באזור הכורדי של איראן בצפון מערב המדינה ובאזור האזרי שלה בצפון איראן. בהפגנות אלו הושמעו סיסמאות הזדהות עם סבל האחוואזים ותמיכה במאבקם.
מעניין שגם בטהרן פרצו במקביל הפגנות, בעיקר בתחנות הרכבת שהייתה מושבתת שעות ארוכות בשל הפסקות חשמל, ובהן הושמעו סיסמאות כמו "מוות לדיקטטור", "לא עזה, לא לבנון, הכסף לבני איראן". כאן אנו חייבים להדגיש שרוב האיראנים ממוצא פרסי אכן מתנגדים לשלטון אנשי הדת, אבל הם לא תומכים בדרישת המיעוטים הלא פרסיים להשתחרר מאיראן.
בפגישות שהיו לי בחו"ל עם גולים איראנים ממוצא פרסי העליתי את האפשרות שאיראן תחולק למדינות אתניות כמו שקרה לברית המועצות, ליוגוסלביה ולצ'כוסלובקיה. תגובתם של הפרסים הגולים לרעיון חלוקת איראן למדינות אתניות הייתה תמיד שלילית לחלוטין. הם שואפים לסלק את האייתוללות מהשלטון, וחלקם מדברים אפילו על שיבת בנו של השאה וחידוש בית המלוכה ששלטונו חוסל בשלהי 1978, אבל הם בעד המשך השליטה הפרסית בעמים הלא-פרסיים ובעיקר על הערבים באלאחוואז שמאדמתם הפרסים גוזלים את הגז והנפט ולאחרונה גם את המים.
מסקנות והמלצות
האפשרות שאיראן תתפרק למדינות אתניות היא ריאלית לחלוטין והיתכנותה מתגברת עם הזמן. הדרישה הציבורית המתרחבת לעצמאות בקרב המיעוטים הלא-פרסיים המהווים כמחצית מאוכלוסיית איראן הם תמריץ לתהליך. לאחרונה אובחן גם שיתוף פעולה גדול יותר בין ארגוני אופוזיציה איראנים, שכן הם חשים שסופה של המדינה וסופו של המשטר הם יעדים בני השגה.
התפרקות איראן תעשה רק טוב לאזרחי איראן, לתושבי המזרח התיכון ולאנושות כולה, ולכן על העולם לסייע לבדלנים להתמודד מול אכזריות השלטון האיראני.
התפרקות איראן לא תעבור בשלום ולו בשל יצר השליטה בקרב הפרסים שאינם רוצים לאבד את מקורות הנפט, הגז, המים ומשאבי הטבע האחרים שהם גוזלים מארצות העמים הלא פרסיים שתחת שליטתם. גם הכבוד הלאומי הפרסי משחק תפקיד חשוב ביצר השליטה על העמים הלא-פרסיים.
העולם הערבי חייב להתגייס לסייע לערבים תושבי מחוז אלאחוואז להשתחרר מהכיבוש הפרסי, ובכך להביא גם לקריסת שלטון האייתוללות. קריסתו תשחרר את העולם הערבי מהמעורבות האיראנית בעיראק, בתימן, בסוריה, בלבנון ובעזה, ותביא לקיצן את מלחמות האזרחים שאיראן מעורבת בהן.
קריסת המשטר האיראני תביא לקיצו את גל הטרור הבינלאומי שמשטר זה הפיץ בארבעת העשורים האחרונים, כמו גם את תעשיית הסמים, זיוף הכספים והלבנתם, שמשטר זה מעורב בה עד אוזניו.
התפרקות המדינה האיראנית וקריסת שלטון האייתוללות יאפשר לעולם לחסל את הפרויקט הגרעיני האיראני כדי להבטיח עולם בטוח יותר ומסוכן פחות.
והחשוב מכול: התפרקות איראן וקריסת משטר האייתוללות תביא חרות וחופש לעשרות מיליוני אזרחי איראן, פרסים ולא פרסים, ממשטר דיכוי וממדינת דיקטטורה.
כל חסידי זכויות האדם בעולם – אם הם אכן מחויבים לזכויות האדם, לחרותו ולכבודו – חייבים להתגייס במלוא עוצמתם הכלכלית, התקשורתית, הציבורית והפוליטית כדי לקדם את רעיון פירוק איראן וקריסת משטר האייתוללות.
אם למפלגה הדמוקרטית בארה"ב ולממשל של הנשיא ביידן באמת אכפת מזכויות אדם ומחרות אישית, פוליטית, אזרחית וכלכלית, הם חייבים לזנוח את כל התוכניות שלהם לשוב להסכם הגרעין ולהסיר את הסנקציות ממשטר האייתוללות החשוך. עליהם להשקיע את כל משאביהם, הגלויים והחשאיים, הצבאיים והאזרחיים, כדי לסייע למיעוטים הלא-פרסיים באיראן להשתחרר מהצבת הפרסית המהודקת על צוואריהם, ולכל אזרחי איראן להשתחרר ממשטר מדכא ודיקטטורי.