עם כניסתו לתפקיד הודיע שר האוצר אביגדור ליברמן שהוא לא מתכוון להעלות מיסים, אבל מאז ההבטחה ההיא נדמה שמיסים חדשים נוחתים עלינו חדשים לבקרים. ראשון היה "מס הפלסטיק", שיחול על כלים חד־פעמיים ויעלה באופן משמעותי את מחירם. הוא מוּתג כעניין סביבתי, שנועד להפחית את השימוש בכלים המזהמים את הטבע. אחר כך הגיעה אגרת הגודש, מס על נסיעה בגוש דן בשעות העומס; כשלעצמה כלי אפקטיבי מאוד לצמצום הפקקים, אבל עדיין – מס. יחד איתה פורסמה גם הכוונה להעלות את הארנונה למגורים, מס לכל דבר ועניין, גם אם אינו עובר דרך רשות המיסים הלאומית אלא דרך הרשויות המקומיות. השבוע פורסם באישון לילה "פרק ההתאמות הפיסקליות", כחלק מהעבודה על התקציב, ובו שלל גזירות חדשות – מביטול איגרות החוב המיועדות, שהיו הטבה רצינית לחוסכים לפנסיה, ועד מס חדש לחלוטין: "מס קולה".
תחת הכותרת "קביעת מדיניות מס מכווינת התנהגות", מופיע תת־פרק בשם "קידום אורח חיים בריא", ובו הודעה על הטלת מס שמטרתו לגרום לנו לשתות פחות משקאות ממותקים – זאת על רקע מגמת ההשמנה המדאיגה בקרב אזרחי ישראל בכלל, וילדי ישראל בפרט. במשרד האוצר מדברים על מס בגובה 1.3 שקלים לכל ליטר משקה שהסוכר המוסף שבו גבוה מ־5 גרם ל־100 מ"ל משקה, ומס של 70 אגורות לליטר משקה שהסוכר המוסף שבו נמוך מהשיעור הזה. מהזווית של קופת המדינה, המס הזה צפוי להביא לתוספת הכנסות בהיקף מוערך של כ־300 מיליון שקלים בשנה. הערכות אחרות מדברות על הכנסות בהיקף של יותר ממיליארד שקלים.
אבל אם הכוונה היא, ישאל השואל, להפחית את השימוש במזון לא בריא, למה רק משקאות? מדינת ישראל הרי ביצעה רפורמה משמעותית מאוד לפני כמה שנים, ובמסגרתה ועדה ממשלתית קבעה מהו מזון לא בריא – בהתאם לשיעור מסוים של סוכר, שומן ונתרן – וסימנה אותו במדבקות עגולות אדומות שכולנו מכירים מהסופרים. אז למה לא להטיל מס על כל מוצר שנושא מדבקה אדומה? במה חטאה הקולה יותר מגלידה, צ'יפס או חטיפים עתירי שומן?
ואם הכוונה היא להפחית באופן ספציפי את השימוש בסוכר, בגלל חלקו המשמעותי במגפת ההשמנה העולמית, מדוע הוטל מס גם על משקאות עם תחליפי סוכר? מדוע מחירו של משקה דיאט־קולה, שאינו נושא אפילו מדבקה אדומה אחת, יעלה, ואילו מחירן של עוגיות עם שלוש מדבקות אדומות לא יעלה? הן יותר בריאות?
הניסיון העולמי בשימוש במדיניות כזו אינו חד משמעי. מס גבוה מפחית את הצריכה באופן טבעי, אך במקרים רבים הוא מחולל שינוי בהתנהגות הצרכנים אבל לא בהכרח בכיוון הרצוי: רבים עוברים למשל לשתות בירה במקום קולה, או ממשיכים לצרוך משקאות ממותקים ומפחיתים דווקא את הצריכה של מזונות בריאים כמו דגים, מוצרי חלב וירקות. כשהמיסוי אחיד הוא חל על כל האוכלוסייה הרוכשת אותו, גם על אלו שמשתמשים בו בכמויות קטנות ובשימוש סביר. בשנים האחרונות, עם התגברות המודעות התזונתית, ניכרת עלייה בצריכת משקאות ללא סוכר על חשבון משקאות ממותקים בסוכר. כך שאין בהכרח צורך בממשלה שתתערב ותכווין את התנהגותנו באמצעות מס.
רפורמת סימון המוצרים כבר הביאה להעלאת המודעות הצרכנית. היצרנים, אגב, נאלצו להשקיע הרבה כדי לעמוד בה, כולל שינוי מתכונים של מוצרים כדי להימנע מסימון במדבקה אדומה. עכשיו המדינה משנה שוב את כללי המשחק תוך כדי תנועה, ומטילה עליהם מס נוסף. זה קורה במקביל לכניסתה לתוקף של החלטה אחרת, של הממשלה הקודמת, להחיל את חוק הפיקדון גם על בקבוקים גדולים, צעד שממילא יעלה את מחירי המשקאות בבקבוקים.
ביקשנו להפנות את השאלות המטרידות הללו למשרד האוצר, שפרסם את טיוטת התקנות, אבל לא הצלחנו למצוא שם מישהו שיענה עליהן. דוברות המשרד הפנתה אותנו אל דוברות רשות המיסים, והיא החזירה אותנו אל דוברות המשרד. בסוף שלחו אותנו אל דוברות משרד הבריאות.
האמת היא, ככל הנראה, שאין הצדקה אמיתית למיסוי על משקאות ממותקים דווקא. זהו פשוט מוצר שקל לסמן ולמסות, וההתנגדות תהיה קלה יותר שכן מדובר במספר מצומצם של יצרנים, ולא תעשיית המזון כולה. ועוד משהו: הצריכה לא צפויה לרדת בעקבות המס, מה שאומר שהמזומנים יזרמו אל קופת המדינה. השבוע נטען כי הנפגעת העיקרית מהצעד הזה, כמו גם מהמס על כלים חד־פעמיים ומצעדים נוספים של הממשלה, תהיה האוכלוסייה החרדית, שאיננה קהל היעד של שר האוצר ושל עמיתיו לקואליציה.
אם הכוונה היא להפחית את השימוש במזון לא בריא, אז למה למסות רק משקאות ממותקים? במה חטאה הקולה יותר מגלידה, צ'יפס או חטיפים עתירי שומן?
ייתכן שמשרד האוצר התקשה לענות על שאלותינו משום שזהו אכן צעד פוליטי יותר מצעד כלכלי או בריאותי. מאחורי היומרה לדאוג לתזונתם הנכונה של אזרחי ישראל, או היומרה האקולוגית במקרה של החד"פ, עומד הרצון להכניס עוד כספים לקופת המדינה, כדי לממן את כל ההסכמים הקואליציוניים והבטחות הבחירות של הממשלה החדשה והמורכבת.
