בפני הממשלה הנוכחית עומדות כנראה שתי מגפות. האחת – הקורונה, שבה נדמה כי חברי הממשלה מוציאים מעצמם את המקסימום, והשנייה היא ככל הנראה המתנחלים. כך עולה מהתחדשות מסע הדמוניזציה נגד המתנחלים, כשהכותרת היא "אלימות מתנחלים – לא במשמרת שלכם". את הקמפיין מוביל ארגון "שוברים שתיקה" כאשר שני שרים בכירים בממשלה, שר הביטחון בני גנץ והשר לביטחון פנים עומר בר-לב מככבים על מודעות הארגון.
ארגוני שמאל אנטי ציוניים כמו "שלום עכשיו" ו"שוברים שתיקה" פעלו כל השנים נגד ההתנחלויות ואף הגיעו ל"הישגים", מבחינתם, שהתבטאו בהרס בתי יהודים. השינוי שהגיע עם הממשלה הזו, לאחר שתים-עשרה שנות בצורת, הוא שיתוף הפעולה בינה לבין אותם ארגונים כפי שמשתקף בפרסום החוצות.
על הציטוט המופיע בכרזת ההסתה של השר בר-לב; "אנחנו כבר ראינו מה עושה אלימות כשהימין מניח לה להשתולל", ניתן לתהות אם אין מדובר בניסיון השתקה של כל מחאה עתידית מהימין כנגד תוכניות השמאל. זאת גם מבלי לדון במחזור העלילה של השמאל על כך שהכדורים תמיד עפים מימין לשמאל. טיעון המתעלם למשל מפרשת דה-האן, אלטלנה והסזון.
חידוש מסע הדה-הומניזציה נגד המתנחלים, שנראה מתואם עם השרים הבכירים בממשלה, מדאיג ומעלה את השאלה האם הוא נושא בחובו בשורת איוב בדמות גירוש יהודים או חימוש מחבלים. פקידי ממשל ביידן שנמצאים בישראל רוחשים ובוחשים בסכסוך הערבי-ישראלי, עובדה שמעלה את החשש שהנה שוב חַשְׁרַת עבים מתקדרת מעל המפעל הציוני.
חשש זה מתגבר לנוכח הידיעה כי בממשלה הזו אין מי שיעמוד בפרץ. פשיטת הרגל האידיאולוגית של המרכיבים הימניים בממשלה התבררה סופית עם הסכמתם לצירופה של חה"כ מראענה לוועדת חוץ וביטחון. אי אפשר לסמוך על מי שמוכן להקריב את הביטחון הלאומי של המדינה, ולצרף לוועדה זו את אויבי ישראל.
התפתחויות אלו, השקת מסע ההכפשה וההשתקה והפקרת ביטחון ישראל, מחייבות את המחנה הלאומי להיערך למאבק נחוש על דמותה של המדינה ועצם קיומה. הניסיון המר מן העבר מלמד שמשעה שתונח תכנית כזו על השולחן ותפורסם, יהיה בלתי אפשרי לסכלה. זו המסקנה הנלמדת מהמאבק בנסיגה מסיני, בהסכם אוסלו ובתכנית ההתנתקות.
תוכניות כאלה אי אפשר לעצור מהסיבה הפשוטה שמרגע שפורסמו ביטולן יהווה מכה אנושה ליוקרתו של המנהיג ולמשילותה של מדינה. קשה גם להאמין שיהיה בממשלה מי שיתנגד וינסה לעצור את התהליך באמצעות התפטרות. גם אם יהיה מי שיתפטר יעלה מיד הטיעון שאסור להיכנס לעימות עם ידידתנו הטובה מעבר לים.
לצורך סיכול התוכנית בעודה באיבה, על המתנחלים להפנים הן את הסכנות המרחפות מעל מפעל חייהם והן את העובדה שהשותפים הפוטנציאלים למאבקם לא יגיעו מ"ארץ ישראל הישנה והטובה". רוצה לומר שהאסטרטגיה של המאבק לא תוכל להיות דומה לזו שלפני 16 שנה של "באהבה ננצח".
היהודים המיועדים לגירוש מיהודה ושומרון צריכים להדגיש את הפגיעה וחוסר התוחלת לכל מדינת ישראל מצד אנשי מדינת כל אזרחיה.
