בימים אלו, חודש בלבד לפני פתיחת השנה, הורים רבים מקבלים הודעה מהפעוטון שאליו רשמו את ילדיהם בני השנה או השנתיים, ולפיה המקום לא ייפתח בסופו של דבר. אחרים מחפשים מסגרת כזו בנרות, ומתקשים למצוא. היקף התופעה לא ברור עדיין, אבל זוהי תוצאה כמעט מתבקשת מהכבדת הנטל על הפעוטונים. ככל שהדרישות הרגולטוריות על הפעוטונים הפרטיים גדלות ומתרחבות – כך הם מתקשים לפעול ולהתקיים, עד כדי סגירה.
סיפורי ההתעללות הקשים שאירעו בכמה מעונות וזכו לסיקור נרחב, הביאו לקריאה מובנת וטבעית לחזק את השמירה על הילדים הרכים, שאינם יכולים לשמור על עצמם. אבל כמו שקורה תמיד כשדברים עוברים מהזירה החברתית אל הזירה הממשלתית, הקריאה הזו תורגמה לדרישות מכבידות בתחום. בצד השני של המתרס לא עומדים אנשים רעים שמתנגדים כביכול לשלום ילדינו, אלא דווקא אלה שמדינת ישראל מנסה לטפח: בעלי עסקים קטנים. רובם הגדול של הגנים הפרטיים הם למעשה עסקים קטנים של יזמיות פרטיות, שמשקיעות את זמנן, הונן ומרצן, מטפלות במסירות (ברובן המכריע) בילדי ישראל, מאפשרות להוריהם לצאת לעבודה וכמובן מתפרנסות בעצמן. רבות מהן מרגישות עכשיו שאין סיבה להמשיך ולהשקיע בתחום, וסוגרות את הגן.
מדובר בשוק חבוט ומוכה, שהשנתיים האחרונות היו קשות לו מאוד. גני הילדים נסגרו במהלך הקורונה שלוש פעמים, יחד עם כל המדינה. מלבד זאת, עם כל מקרה הדבקה – והיו רבים כאלה – נדרש הגן כולו להיכנס לבידוד ולהיסגר שוב לימים ולשבועות. כל סגר וכל בידוד, משמעו אובדן הכנסות. במקביל, המטפלות העובדות בגנים יצאו לחל"ת, ולגנים רבים היה קשה להחזיר אותן לעבודה כאשר הדבר התאפשר. לפי דיווחי הארגונים המייצגים של הגנים הפרטיים, עד סוף שנת 2020 נסגרו יותר מ־2,000 מעונות יום פרטיים, שהם כ־19 אחוזים מכלל המעונות הפרטיים. כעת הגנים הפרטיים הללו, שעדיין מתמודדים עם ההפסדים מהשנתיים האחרונות, נדרשים לעמוד גם בדרישות תקנות הפיקוח על הפעוטונים, על העלויות הנוספות שלהן.
"להערכתי בחודשים האחרונים נסגרו יותר מ־500 גנים פרטיים", אומרת לנו לוסי חדידה, מנכ"לית ארגון "גנים ברמה אחרת". "הקורונה עשתה לנו נזקים עצומים. המדינה השאירה אותנו להתעמת מול ההורים על התשלום, והצטברו לנו הפסדים גדולים. מצוקת כוח האדם רק מחריפה, וכעת תקנות הפיקוח דורשות השקעה כספית לא מבוטלת. משרד העבודה דורש מאיתנו הרבה דברים, כולם עולים כסף. אני למשל עשיתי למטפלות שלי קורס עזרה ראשונה, משרד העבודה הבטיח שיסבסד אבל בינתיים נגמר הכסף. עובדות המעונות נדרשו לעבור קורס התנהלות בטוחה, ובעלות הגנים צריכות לשלם על השעות האלה. הכול מתנהל בלחץ זמן, כי האכיפה נכנסת לתוקף כבר בספטמבר הקרוב.
לוסי חדידה, מנכ"לית "גנים ברמה אחרת": "הקורונה עשתה לנו נזק עצום, וכעת התקנות דורשות השקעה רבה. אז גננות התייאשו, מכרו את הציוד ביד 2 והלכו לתחומים אחרים"
"בציבור יש עליהום על המעונות הפרטיים בגלל מקרים קשים שהתפרסמו, אבל רוב הגנים הם גנים טובים, ויש מקרים קשים במסגרות שונות חלקן פרטיות חלקן מפוקחות", מוסיפה חדידה. "אז גננות ומנהלות התייאשו, סגרו את הגנים, מכרו את הציוד ביד 2 והלכו לעבוד בתחומים אחרים. חבל שהתחום מאבד גנים איכותיים".
אחת הדרישות שיחולו כבר ב־1 בספטמבר נוגעת לתקינה, כלומר מספר המטפלות שצריכות להיות בגן, בהתאם למספר הילדים בו. נוסף על כך, על כל נשות הצוות תוטל חובת הכשרה בשנה הקרובה בהיקף של 220 שעות. הן יחויבו גם בארבע שעות הדרכה בחודש שיסובסדו על ידי משרד העבודה, בתנאי שהמדריכה החינוכית עומדת בתקן של משרד העבודה. החל מספטמבר הקרוב יחויבו גם כל הגנים בעמידה בתנאי בטיחות, הכוללים קבלת אישור של שלושה בעלי מקצוע: יועץ בטיחות, חשמלאי מוסמך וטכנאי גז. הם יידרשו לבצע שינויים מבניים וטכניים כדי לעמוד ברשימת דרישות הבטיחות של משרד העבודה (הצללת גינה, התאמת מדרגות וכדומה), והעלויות עלולות להגיע לאלפי שקלים לגן.
אם לא די בכך, בימים האחרונים הכריזה הממשלה על העברת תחום מעונות היום ממשרד העבודה למשרד החינוך, צעד שייכנס לתוקף בינואר הקרוב ושמגביר את חוסר הוודאות בתחום. המעבר הזה צפוי להביא איתו שינויים והוספות בדרישות מהגנים, אבל בשלב זה איש לא יכול לומר מה בדיוק ישתנה.
בהודעה שהוציא משרד החינוך הוא הצהיר כי בכוונתו להעמיק את מבנה הפיקוח במסגרות הללו, וכיוון ששרת החינוך ד"ר יפעת שאשא־ביטון הייתה מיוזמי חוק הפיקוח על הפעוטונים בהיותה יו"ר הוועדה לזכויות הילד, אפשר לנחש שהדרישות רק יעלו. המשמעות היא שגן פרטי נדרש להשקיע עכשיו כספים בהתאמה לתקנות הנוכחיות, רק כדי שבינואר הקרוב יידרש אולי להתאים את עצמו לתקנות נוספות.
"זו פשוט תעלומה אחת גדולה", אומרת בעלת גן שהחליטה לסגור ממש השבוע, ושמבחינתה המעבר למשרד החינוך הוא בבחינת הקש ששבר את גב הגמל. "אין באמת הבהרה לגבי המכלול של מה דורשים מאיתנו. יש דברים שקשורים למבנה, ודרישות נוספות שיכולות לקחת הרבה זמן וכסף. מההיכרות שלנו עם אנשים שהתחילו את המערך של משרד החינוך, זה נגמר לא טוב. הדרישות שלהם לא נגמרות, וחלקן בלתי ישימות בשטח. ההחלטה לסגור ולא להיכנס למערבולת הזאת נעשית בכאב גדול, אבל עם השלמה שזה עדיף מאשר להיכנס ללא נודע".
גם קשיי הקורונה טרם הסתיימו: הגננות הללו מטפלות כמובן באוכלוסייה לא מחוסנת, כאשר זן הדלתא ממשיך להשתולל, כך שעומדת לפניהן עוד שנת קורונה עם בידודים וסגירת גנים. למעשה, גן שבוחר לסגור כעת את שעריו פועל באופן רציונלי, שלא לומר מתבקש. אף עסק לא יכול לפעול בתנאי אי־ודאות גדולים כל כך, במיוחד כשהרווח אינו גבוה במיוחד. הנפגעים הם כמובן ההורים, שנתקעים עכשיו בלי מסגרת לילדים ועם אפשרויות מצומצמות מאוד.
דווקא הממשלה הזו, שחרטה על דגלה את הפחתת הרגולציה, בוחרת להגדיל את הנטל הרגולטורי על העסקים הקטנים שמתקשים כל כך לשרוד. במדינת ישראל יש הרבה ילדים, וכדי לייצר מסגרות לכולם דרוש הרבה מאוד כוח אדם. הדרישה ל"העלאת הרמה" מיתרגמת ליותר מטפלות, עם יותר הכשרה ויותר הדרכות. אין דרך לרבע את המעגל הזה: ככל שמעלים את הדרישות מהמטפלות ומהגנים, כך עלויות כוח האדם עולות. התוצאה ברורה: או שגנים ייסגרו משום שהם לא יצליחו לעמוד בדרישות, או שהם יצטרכו להעלות את המחיר. אין דרך אחרת לממן יותר מטפלות, או למשוך מטפלות עם הכשרה פורמלית.
כל הדרישות הללו, צריך לומר, לא באמת מעניקות ערובה לכך שמקרי ההתעללות הבאים לא יתרחשו. מקרים קשים קרו, למרבה הצער, גם במעונות היום המפוקחים, בגני הילדים בפיקוח משרד החינוך, ובבתי הספר הממלכתיים. רק בשבוע שעבר פורסם דיווח על מורה המואשם בעבירות מין בתלמידה בת 12. אימא לבת שלמדה אצלו, סיפרה לגלי צה"ל כי ראתה התכתבויות חשודות והתריעה בפני כל הגורמים כבר לפני שנה, אך לא נענתה. "הראיתי את ההודעות למפקחת, ומשם החל המחדל. אף אחד לא יצר איתי קשר, התחננתי שיפטרו אותו, ומנהל בית הספר אמר 'אני לא יכול'". אף מפקח של משרד החינוך (או של כל משרד אחר) לא יהיה ערני כמו אימא עם עין פקוחה שקופצת לביקור באמצע היום. ידיהם של המפקחים כבולות על ידי קביעות, ועדי עובדים חזקים וקשיי בירוקרטיה. לא בטוח שאלה ימנעו את כרמל מעודה הבאה.
המעבר למשרד החינוך כשלעצמו אינו הבטחה לשירות טוב יותר. מלבד עצם ההצהרה שעכשיו התחום מוגדר כחלק מזירת ה"חינוך" ולא ה"עבודה", לא ברור מה הבשורה הממשית לבטיחותם ובריאותם של הילדים. למשרד החינוך אין יתרון או ניסיון בשמירה על תינוקות ופעוטות, בוודאי לא יותר מהאגף לפיקוח על מעונות היום במשרד העבודה, שעושה זאת כבר עשורים. משרד החינוך אינו מפגין יכולות פדגוגיות מצטיינות גם כשמדובר בגילי 3 עד 18, ואין סיבה להאמין שהוא יעשה עבודה טובה יותר עם גילי 0 עד 3, שהצרכים שלהם שונים לחלוטין. תינוקות בני שמונה חודשים או שנה וחצי אינם זקוקים לפדגוגיה מתקדמת; הם זקוקים למטפלת חמה, מכילה, אוהבת וסבלנית, והשכלה פורמלית לא מבטיחה דבר מאלה.
