שתי תקומות לעם היהודי. אחת בישראל והשנייה בארה"ב. כך התבטא מעל דפי עיתון הארץ ידידי הד"ר יזהר הס מ"מ יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית במאמרו הטוען כי אל לנו להצטער על כך שרוב העם היהודי לא יושב בארצו.
הס השווה בין העליות שיצאו מאירופה והקימו את מדינת ישראל ובין מיליוני היהודים שהיגרו מאירופה לארה"ב להם הוא קורא התקומה השניה. בשורות הבאות אני מבקש להתמודד עם טיעוניו דרך מבחן השפה שיזהר עצמו הניח במאמרו.
ראשית החליפו את המילה גולה במילה תפוצות
הרצון לקרוא ליהדות הגולה יהדות התפוצות מובן, המילה גולה מניחה שיש כאן קהילה שהוגלתה מארצה ואין זה מקומה, לעומתה המילה תפוצות אינה שיפוטית, אינה נוקטת עמדה ובעדינות אובייקטיבית מתארת תפזורת של נקודות על פני המרחב. אך למעשה היא נוקטת עמדה חד משמעית כלפי מרכזיותה של מדינת ישראל בזהות היהודית. לצערנו בכל פעם שהעם היהודי הרגיש טוב באחת מארצות הגולה, בני המקום טרחו להזכיר לנו שזו אינה ארצנו.
למעשה כך נוצרה דמותו של היהודי הנודד אשר מוצא עצמו אורז את מטלטליו ונודד בין פוגרומים, פרעות, גזירות וגירושים. מרומא ויוון עבור במסעות הצלב ועד הגטאות היהודים.
והנה במאה התשע עשרה והעשרים כשכבר נדמה היה שהנה ניתן לפרוץ את חומות הגטו, היהודים מצאו להם מקום של כבוד בקהילה הבינלאומית, בשלטון, באקדמיה ובכלכלה והנה שוב התאחדו אומות העולם כדי להזכיר לעם היהודי את שונותו. בשלב זה הבין הרצל שכדי שהעם היהודי יהיה בן חורין לבטא את יהדותו עליו להקים את – מדינת היהודים.
במקביל ליוזמתו הציונית של הרצל ומאותן הסיבות החלה הפריחה הגדולה של יהדות ארה"ב. אותה הגירה המונית מאירופה לארה"ב שיזהר קורא לה 'התקומה השניה'.
שנית מבקשים להחליף עליה בהגירה
נולדתי וגדלתי בצרפת ועליתי לארץ לבדי כדי לשרת בצה"ל ולהקים כאן את ביתי. גם משפחתה של שירה אישתי עשתה דרך דומה מארה"ב לישראל. זכינו להגשים את האידיאל הציוני ולעלות לארץ ישראל. עשינו זאת כאשר החיים בגולה היו מפתים יותר, נוחים יותר וקלים יותר, וכמונו עוד מיליוני יהודים שבחרו לא פעם לרדת ברמת החיים בכדי לעלות לישראל.
לא בכדי השפה העברית מבדילה בין הגירה ועליה. היהדות היא דת שיש לה ארץ ויש שלה מדינה. במשך אלפי שנים העם היהודי ביכה את גזירת הגלות וביטא את כיסופיו לארץ אבותיו, בתפילות ואף חתן וכלה ביום חתונתם שוברים כוס זכר לחורבן הבית וקושרים את אהבתם בנצח ירושלים.
אין בי גם לא גרם אחד של שיפוטיות כלפי מי שבחר שלא לחיות בישראל. הקהילות הללו הן אחינו בלב ונפש. במשך שנים רבות אני עסוק בקשר עם יהדות התפוצות מהיותי רכז צעיר של שליחי הסוכנות באירופה ועד היום כסגן יו"ר ההנהלה הציונית וכראש המחלקה לחינוך הפועלת בקרב מאות בתי ספר יהודיים בכל העולם. אני הראשון להכריז שעל מדינת ישראל להקצות משאבים רבים יותר בכדי להעמיק קשר זה, ללמוד על יותר מחצי מהעם שלנו, להכיר אותם ולהרחיב את הגשר שבין ציון לגולה. אינני דוחק באף יהודי לעלות לישראל לכל משפחה שיקוליה שלה ומי כמוני מודע לאתגרים הכרוכים בצעד אמיץ זה. אך בד בבד אני מסרב לקפל את דגל העליה ומברך כל נערה, נער ומשפחה שהגשימו את החלום הציוני ועלו לארץ. חובה עלינו לפעול בקרב היהודים בכל מקום שהם מתוך ענווה והבנת המורכבות על מנת לחזק את תנועת העלייה, להגשים את הרעיון הציוני ובדרך זו גם להבטיח את המשכיותו של העם היהודי.
התבוללות או היטמעות
בשל ההתבוללות בעשרות השנים האחרונות יהדות התפוצות איבדה חלק גדול מבניה ובנותיה. לעומת זאת במדינת ישראל גם אדם שלא בחר באורח חיים דתי מחובר באופן עמוק לזהותו היהודית. הוא או היא יקימו משפחה יהודית, ילדיהם יחגגו את החגים היהודיים וארץ ישראל ומדינת ישראל הינם חלק בלתי נפרד מזהותם.
כל מעצמה לאורך ההיסטוריה מצאה עצמה עומדת בשלב כזה או אחר אל מול העם היהודי: מצרים, אשור, בבל, פרס, רומא, יוון, הקומוניזים, הנאציזים ועד ימינו אנו. לעם היהודי יש אמירה מוסרית מהדהדת על החיים שלנו על בכדור הזה. אל מול כל המעצמות הללו מה ששמר על עם ישראל במשך אלפיים שנה הוא הכיסופים לארץ, לאדמה, למדינה כפי שהיטיב להגדיר זאת הרצל: "אין בן אנוש עשיר או בעל עצמה היכול להעתיק עם שלם ממקום למקום. רק רעיון יכול לעשות זאת. לרעיון המדינה ודאי יש עצמה כזאת, היהודים חלמו חלום זה משך הגלות הארוכה. הסיסמא עתיקת היומין שלנו היא 'לשנה הבאה בירושלים'. עכשיו עלינו להראות שחלום רחוק זה יתורגם לרעיון בהיר ומזהיר."
הגשמנו את הרעיון הזה מעל לכל דמיון אין זה אומר שיש לנו הרשות לזנוח אותו. 73 שנות מדינת ישראל הן פלא, הן נס הגאולה אך הן פסיק היסטורי לכן עלינו לדעת שבכל מקום בו נוותר על הרעיון הזה נפסיד את העם היושב שם. מסיבה זו אנו פועלים במוסדות הלאומיים להעמיק עוד יותר את הקשר בין העם והארץ ולקרוא לאחינו מעבר לים להצטרף למסע הציוני הרואה במדינת ישראל את מרכזו הרוחני והחברתי של העם היהודי.
