אנחנו יושבים מול הטלוויזיה, רואים את אסונות הטבע מתרחשים מסביב לעולם ומופתעים כל פעם מחדש מעוצמות האירועים שמביאים להרס, שריפות, חום קיצוני, שיטפונות, בצורת מתמשכת ומחסור חמור במשאבי טבע.
זה בדרך כלל יוביל לעוד שיחת סלון על המסכנים באפריקה או בקנדה הרחוקה. על עוד מהגרי אקלים שמצאו את מותם בים, על חיות האמזונס שעלו באש או עוד אזור מוכה בצורת שגבה את חייהם של עשרות אלפים. נופתע כל פעם מחדש, נכאב לרגע את כאבם של הקורבנות ונמשיך הלאה אל החדשות מדיוני הוועדה המסדרת שמספקים לנו את הדרמה המקומית.
כמה אבסורד יכול להיות מצב בו אנו מופתעים ממשהו שאמרו לנו במפורש שעומד להגיע? 35 שנים עברו מאז האזהרה הראשונה ומאז אלפי אזהרות ברורות וחדות כתער, אנו עומדים לפני משבר אקלים שישנה את אופי החיים על כדור הארץ.
עשרות שנים של אזהרות מאירועי קיצון לא הביאו אותנו לשנות דבר בהתנהלות שלנו אלא רק להיות מופתעים כשהאירועים הללו מגיעים לפתחנו. התנהלות חסרת אחריות זו תגיע גם לישראל, אזור גאוגרפי רגיש אקלימית ופוליטית שארועי חום קיצוני, שטפונות, מחסור במים או אסון אחר יוביל לעימות צבאי בוודאות די רבה.
אז למה אנו מופתעים? כי העדפנו להתעלם. כי אנו מצפים מהמדע והטכנולוגיה לתקן את ההתנהלות שלנו בלי שנצטרך לשנות את הרגלי חיינו. ודווקא הם, אנשי המדע והטכנולוגיה שהזהירו אותנו מבעוד מועד הם אלו שגם אמרו שאנו על סף נקודת האל חזור. שיגיע היום בו אי אפשר יהיה לתקן, שאם אנו לא נשנה את האופן בו אנו צורכים, אוכלים ומשתמשים במשאבי כדור הארץ אז העולם ישתנה. אנו סומכים עכשיו על אלו שהעדפנו להתעלם מהם במשך שנים ארוכות.
אז בפעם הבאה, שתבוא ממש בקרוב, שנפתח טלוויזיה ונראה עוד אסון אקלימי שגובה חיים וזורע הרס אנו חייבים להפסיק להיות מופתעים ולשאול את עצמנו שתי שאלות מרכזיות. האחת היא מה אנו עושים כדי לשנות, האם אנו צורכים פחות, מחרימים פלסטיק וחד פעמי, עוברים לרכב חשמלי, קונים אופנים, אוכלים אורגני, מוותרים על טלוויזיה חדשה במקום זו שעדיין לא התקלקלה ומבינים שהבעיה היא אנחנו. השאלה השנייה היא מה נבחרי הציבור שלנו עשו היום כדי למנוע את האסון של מחר. האם יעדי הממשלה בתחומי אנרגיות מתחדשות, צמצום הזיהום, מעבר לתחבורה ציבורית, איסור על שימוש בחומרים מזהמים אכן ראויים לגודל השעה? האם סוף סוף יוכרז כאן מצב חרום אקלימי שיפנה משאבים נדרשים לטיפול בדבר החמור מכל שעומד להתרחש עלינו?
זהו המבחן האמיתי של הממשלה החדשה, לא גובה הצעקות בוועדה מיותרת או שורת דיונים ליליים בחוק שלאף אחד לא אכפת ממנו. לו שרי הממשלה וחברי הכנסת היו משקיעים רבע מהאנרגיה שמושקעת בהתכתשות חסרת תועלת בין קואליציה ואופוזיציה בחוקים ותקנות שימנעו ולו במעט את אסון האקלים המתרחש לנגד עינינו כבר מצבנו היה יותר טוב.
אבל אם זה היה קורה אז באמת היינו מופתעים.
