בשלהי 2004, לאחר פרסום תוכנית ההתנתקות מגוש קטיף, יצאו חברי כנסת מהליכוד נגד המהלך של ראש הממשלה אריאל שרון בניסיון למנוע את רוע הגזרה. הם היו 13 בסך הכול, וכונו "המורדים". מאז ועד היום, ובמיוחד בחמש השנים האחרונות, מוסד חברי הכנסת המורדים עבר שינוי: מקבוצה אידיאולוגית המתנגדת למהלך אסטרטגי הפכו המורדים, לעיתים, ליחידים המבקשים למחות נגד קיפוח אישי. אז מי הם המורדים החדשים ומה ההבדלים ביניהם? בשבוע שבו אלי אבידר ה"מורד" ממונה לתפקיד שר מומצא, זו העת לתת בהם סימנים.
המורדת המפורסמת ביותר בשנים האחרונות, שנשפכו עליה הכי הרבה קיתונות של בוז ולעג, היא ח"כ אורלי לוי־אבקסיס. בקריירה הפוליטית שלה רשומות כבר שתי התמרדויות. הפעם הראשונה הייתה בשנת 2016, כשהפסיקה לשתף פעולה עם מפלגתה ישראל ביתנו, לאחר שליברמן לא מינה אותה לשרה בממשלת נתניהו אף שהייתה במקום השני. לוי־אבקסיס טענה שמפלגתה זנחה את הערכים החברתיים, ומאותו רגע הפסיקה להצביע עם הקואליציה. בתגובה הופעלו נגדה העיצומים הקשים מכול: היא הוכרזה כפורשת, והפכה למעשה לפרש בודד בכנסת במשך שלוש שנים, בלי לזכות למימון מפלגות ובלי שיוּתר לה להתמודד לכנסת בבחירות הבאות במפלגה קיימת.
הביקורת על הפרישה ההיא של לוי־אבקסיס וחבירתה לאופוזיציה לא הייתה חריפה במיוחד, בטח לא כמו הביקורת שחטפה ב־2020. אז היא עמדה בראשות גשר והתמודדה בפתק אחד עם העבודה ומרצ; לוי־אבקסיס ועמיר פרץ, יו"ר מפלגת העבודה, שידרו כלפי חוץ שהיחסים נפלאים, והבטיחו שלא יצטרפו לממשלת נתניהו ושלא ייפרדו אחרי הבחירות. שתי ההבטחות לא התממשו. לוי־אבקסיס "מרדה", התפצלה ונכנסה לממשלת נתניהו בנפרד, עם סיעת היחיד שלה; כך עשה גם עמיר פרץ עם מפלגת העבודה. בסוף, המרד השני של לוי־אבקסיס הוביל אותה לשבת בממשלה יחד עם מי ש"מרדה" בו. אז האם היא המורדת הבוטה ביותר? נראה שלא.
דוגמה למורדת שדווקא זכתה לפרגון היא ח"כ מרב מיכאלי, שהודיעה לעמיר פרץ ולאיציק שמולי שלא תצטרף לקואליציית נתניהו־גנץ , בנימוק שהדבר נוגד את הבטחת הבחירות שלא לשבת בממשלת נתניהו. מיכאלי לא התיישרה עם המשמעת הקואליציונית, הציגה קו אופוזיציוני ליו"ר המפלגה שלה, ואחרי נפילת הממשלה הציגה את המרד כקלף המנצח בבחירות המקדימות. היא נבחרה לראשות העבודה לאחר שזכתה ב־77 אחוזים מקולות הבוחרים. המרד השתלם.
ח"כ עמיחי שיקלי מימינה סירב להצטרף לממשלה בראשות יו"ר המפלגה שלו, נפתלי בנט. "כמו מיכאלי", אומר ח"כ שיקלי "הבטחנו שלא נשב בממשלת רוטציה עם לפיד או עם מרצ, ולכן אני מתנגד". אבל שיקלי לא זוכה לאהדה התקשורתית שמרב מיכאלי זכתה לה. הוא כן נהנה מחיבוק חזק מראש האופוזיציה נתניהו, שמשבח אותו בכל עת. האם שיקלי ומיכאלי זהים? לא. מיכאלי נבחרה בידי מתפקדי מפלגת העבודה, שיקלי נבחר בידי יו"ר המפלגה שלו.
וזה מוביל אותנו לכוכב השבועות האחרונים, ח"כ אלי אבידר, שסירב להתמנות לשר במשרד האוצר ופצח במרידה קשה מול יו"ר מפלגתו ליברמן. לפני שבוע התבשר אבידר שיקבל את חפצו – תפקיד שר, בינתיים במשרד ראש הממשלה, והבטחה שאולי, בעתיד, ימונה לשר המודיעין. אבידר לא זכה להנחות בתקשורת: קטעי ארכיון שלו מדבר על ממשלות בזבזניות או על התנגדותו לחיסונים נשלפו כיהלומים ממגירות שולחן התצוגה, והוצגו לקונים הנלהבים. בשורה התחתונה, ליברמן הצליח לייצר שני מורדים בתוך חמש שנים.
הקואליציה הנוכחית תלויה בקפריזות ובקריזות של מורדים קיימים ואפשריים. אם לבסוף תיפול הממשלה בגללם, צריך לשאול אם מפלגות "איש אחד" כפי שהן מכונות, צריכות להיעלם מן הפוליטיקה שלנו. הרי מטרת מקימיהן היא נאמנות בלי פשרות; מה שווה המפלגה אם אי אפשר לשלוט בה?
יניר קוזין הוא ראש התחום הפוליטי בגלי צה"ל ובערוץ כנסת
