עמדותיו של הרב אליעזר מלמד, רב הישוב הר ברכה וראש ישיבת ההסדר במקום, ממשיכות להכות גלים, וממילא גם הביקורות עליו גוברות, מצד אלו שעמדותיו נראות להם פחות.
מה שעורר הפעם את המהומה היתה מאמר בו תמך הרב מלמד בהקצאת "עזרת ישראל" לזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי לתפילה כמנהגם. אולם הדברים מתחברים כמובן גם להשתתפותו בפאנל עם רבה רפורמית בועידת "מקור ראשון" לפני מספר חודשים והתבטאויות נוספות.
במסגרת זו הזדמן לידי אמש מאמרו של הרב מתניה אריאל, שזכה לתפוצה רבה ברשתות, ובו הוא קורא לרב מלמד להוציא את עצמו ל"תקופת צינון" לפני שימשיך להורות לרבים, וזאת מאחר שלטענת הרב אריאל שינה הרב מלמד את עמדותיו ואת דרכו.
ראשית יש לציין שבכל המאמר של אותו רב לא הובאה ולו דוגמה אחת למקום בו שינה הרב מלמד עמדה. הובאו שם לקט עמדות שלכאורה מזוהות כ"שמרניות" מעברו של הרב מלמד, ולקט עמדות "ליברליות" לכאורה מהשנים האחרונות. ובכן, מלבד התיוג וההכללה של העמדות, לא הובא ולו "אקדח מעשן" אחד המעיד באמת על שינוי מהותי שעבר הרב מלמד. כל הטיעון מתבסס על אבחנות אווירה, שמטבען נתונות מאוד לפרשנות סובייקטיבית.
בנוסף, אני בעוניי לא מכיר מקרוב את הרב אליעזר מלמד, אבל מו"ר אבי ז"ל הכירו היטב עוד מצעירותם. וממנו שמעתי פעם ששתי תכונות מרכזיות יש לרב מלמד בפסיקותיו ההלכתיות, הן בהלכות היחיד והן בהלכות הציבור: אומץ ועצמאות.
הרב מלמד מעולם לא חשש לשלם מחירים על השמעת עמדותיו, גם כשאלו היו אהובות על כותב המאמר וגרמו לישיבה בראשה עמד נזק מצד גורמים כדוגמת שר הביטחון דאז, וגם כשאלו אהובות פחות על הרב הכותב וגורמות לו נזק מצד רבנים מסוימים.
מנגד, הרב מלמד נאבק לאורך שנים על עצמאותם של רבנים, טען שעצמאותו של רב היא תנאי ללגיטמציה שלו (ראו הפולמוס על מעמד הרבצ"ר), והיה עקבי בנושא גם כשמדובר היה ברבנים שעמדותיהם היו רחוקות מרחק רב מעמדתו. בדיוק כפי שעצמאותו שלו היתה חשובה לו, כך עצמאותם של רבנים אחרים, הן כלפי הממסד המדינתי והן כלפי המיין-סטרים הרבני (בהנחה שיש כזה) היתה יקרה לו לא פחות.
ויכוח מכובד עם עמדותיו של הרב מלמד הוא ראוי ונחוץ. אין ספק שחלק מהעמדות אותן הוא מביע ראויות לדיון שכזה. אך הדיון צריך להיות לגופם של הדברים, כדרכה של תורה. לטעון "הרב מלמד שינה את עמדותיו ולכן הוא צריך לשתוק" זה לא דיון ציבורי, זה ניסיון לסתימת פיות
