אין שום דבר מקרי במזרח התיכון ולכל ירי יש כתובת, למרות שלכל ירי יש פרשנות אחרת. הנטייה הטבעית היום הייתה לחבר את הירי מלבנון על קריית שמונה והגליל העליון לימים המתוחים מול איראן. אמירותיהם והצהרותיהם של ראשי מערכת הביטחון ובראשם ראש הממשלה, נפתלי בנט, בוודאי נשמעו בטהרן. אבל גם הפעם, כמו בשני המקרים הקודמים בהם נורו לאחרונה רקטות מלבנון, הירי בוצע כאיתות של ארגון פלסטיני המזוהה עם חמאס.
הסיבה המרכזית, שוב – הכסף הקטארי. חמאס לא רוצה לריב עם ישראל בדרום והוא רואה שהתגובה על מתקפות במגרש של נסראללה לא עוצמתית (ויסלחו לי בפיקוד הצפון, אבל ירי פגזים ללבנון זו לא עוצמה). בהיעדר הרתעה מצפון, חמאס משתמשים בשריר המפותח – ניצול מצבים: ירי מדרום עולה להם ביוקר ואילו בצפון הם נהנים מהמטריה של חיזבאללה ומתגובה מאופקת.
"אנו מנסים לשפר את המצב של העברת הסיוע הקטארי", אמר רק אתמול שר הביטחון, בני גנץ, בביקור בעוטף עזה. "ישראל מעריכה מאוד את תרומתה של קטאר ליציבות, ואנחנו עובדים בכדי ליצור מנגנון שיבטיח יותר ביטחון לישראל, את חיזוק הרשות הפלסטינית כגורם המתון והמייצג של הפלסטינים, ואת רווחתם של תושבי עזה שסובלים מטרור החמאס. כל שנדרוש הוא שיימשך השקט, ככל שהוא יימשך – כך ייטב מצבם של האזרחים בכל הצדדים".
הבעיה היא שגנץ קושר את השקט בדרום לשקט מהרצועה ולא לוקח בחשבון שזה שההתראות פעלו הפעם בגליל העליון אין זה אומר שמוקרן לא בדרום, ברצועת עזה. במפקדות של חמאס מאותתים באמצעות הצפון לישראל שעקשנותה באשר להכנסת הכסף תעלה בהפרת השקט.
בפעם הקודמת שנורו טילים מצפון הבטיח שר הביטחון שלבנון תישא באחריות, אולם לבנון לא נושאת בשום דבר. גם הפעם נדמה שבישראל יסתפקו בהצהרות לתקשורת ופחות בתגובות שיחזירו באמת את השקט לגזרה. החשש שעולה הוא שתושבי הצפון ימצאו עצמם בזירה דומה לעוטף עזה.
