הישרדות: איי הג'ימבורי

רבים שואלים אותי: רביטל, את, שמש ההורים, הלוחשת לתולעים, סופר נני ממטרה – אולי את תוכלי להגיד לנו לאן כדאי ללכת עם הילדים בקיץ.

אז להלן רשימת המלצותיי, המלצות שנכתבו בדם, יזע וקקי גב.

הג'ימבורי

אין לתאר איך תרבית פטרת הרגליים הזאת הפכה להיות בילוי לגיטימי להורים וילדים. בכל רגע נתון תוכלו למצוא ילד תקוע בחבלים העליונים, אמא שלא מצליחה להתרומם מהפוף ואבא שחושב שמצחיק להיות קבור בבריכת הכדורים. זה כריש? זה דולפין? לא, זה האף של אבא של בועז הבת. יש כמובן את ההורים לילד הראשון, שברוב פעירותם מגיעים שניהם. האחד שומר על התיקים והשני מנסה להיות חמוד ולקפוץ עם הילד במתנפח, מה שגרם לפיצוצו של המתנפח ולהעפת הילד היישר לזרועות ההורה המופתע שעד כה שמר על התיקים. דרך אגב, אל חשש, איש לא תכנן לגנוב את חבילת המגבונים הלא לחים ורבע קופסת הגרבר בננה בצבע תמר. נשגב מבינתי מדוע בכל ג'ימוברי ניצבת עמדת "המטבח מפלסטיק" וכל ילד מנוזל חש צורך לטעום את הפרי שאף אמא לא מזהה (נראה לי פפאיה, לא סגורה על זה) וכך, נוצר הווריאנט נזלתא. למה כן? מזגן.

סיור במוזיאון

הבטיחו לנו התנסויות, פיתו אותנו ביצירות. בפועל הגעתם לשיעור מלאכה בכיתה ב'2, עם המדריך המנוסה אק־נה העושה ככל יכולתו שלא לירוק מבעד לסורגי הגשר על הילדים המאוכזבים. מי הגאון שהזמין ילדים למקום מלא בהד? מזל שהדבר היחיד הגובר על צווחות ילדיי בריצה הלוך ושוב במסדרון, הוא צווחתי: תפסיקו!!! לרוץ!!! וכך, ילדים, למדנו היום על מהירות הקול. התור הלא נגמר לעמדת המחשב היחידה, עם הג'ויסטיק המגניב המפעיל מציאות רבודה, עם משקפי VR, נכבשה כבר על ידי (תיראו מופתעים), אחיו של אק־נה הלוא הוא זוז־כבר. האוכל יקר, השירותים בקומה ללא קליטה והדבר היחיד היותר מיותר מעצם ביקורנו הוא כמובן חנות המזכרות. תודה לכם, אני דווקא אשמח לשכוח. למה כן? מזגן.

פארק שעשועים

אם יש בקרב הקוראות אמהות שבצעירותן קפצו בנג'י, הצעת הנישואין שלהן התקבלה תוך כדי צניחה חופשית, וילדו במים הטריטוריאליים של האמזונס לצד קרוקודיל – זו האטרקציה עבורכן. פארקי שעשועים, רק רע יכול לצאת מהמקום הזה. תורים בלתי נגמרים, ילדים שקרנים, מטפסים על גב האח הקטן על מנת להגיע לגובה המותר כדי להיכנס לרכבת הרים. ובכל פינה תוכלו למצוא פח ולצידו ילד מקיא, ולצידו ילד מקיא בגלל שאחיו הקיא, ולצידם אם בוכה. ילדים יוצאים עם סיוטים לחיים מרכבת השדים, לילד אחד נחטף התיק ולאמא אחרת הועף כובע הטמבל ההו־כה־מגניב שניסתה לחבוש. אחותי, את לא נגה ארז, את יותר שולה ברז. ומה גילית לשמחת כל הנוגעים בדבר? שמי עושה ממש כאן משמרת ערב? אק־נה, כן־כן הוא גם כאן. תקשיב בן אדם, מאוד משרה ביטחון שאתה עם אוזניות ומשקפי שמש, יושב על כיסא פלסטיק שבור, עם הגב למתקן ושואל: כולם חגורים?

למה כן? שילמתי לאק־נה שיתקע את הגלגל־ענק, בדיוק כשאני למעלה־למעלה והילדים מקיאים למטה. על אבא.

יש כמובן רעיונות נוספים. תוכלו ללכת לסרט ולאתגר את שיווי המשקל שלכם כשאתם אוחזים שלושה פופקורנים, ארבעה מי קרח בצבע קולה תוך נביחת: לאאא!! ללכת!!! לאיבוד!!!! מי ידע שהדבר היחיד שיותר מזרז צורך בפיפי אצל ילדים, הוא לא שלפוחית מלאה, אלא הרגע הזה אחרי שמצאנו את מקומותינו והחלפנו אותם עם אק־נה, שהסתיר בגובהו את המסך כולו.

תוכלו ללכת לאטרקציות הקשורות למים. פארק מים, מעיין, מסלולי מים, ים, בריכה, שכשוכית, מזרקה בקניון. רק קחו בחשבון – מים עושים ילדים רעבים. ילדים רעבים עושים אמא עצבנית, אמא עצבנית עושה אבא לא זמין.

לסיכום, אין לי המלצות. כרגע כולנו משחקים במשחק הלאומי שהוא המקביל ל"שולה המוקשים" – "מתחמק מבידודים". באוגוסט מתחילים בהכי הנמכת ציפיות, ולאט־לאט מזיעים. לכו על מה שיש בהנחה ובא לציון וריאנט.