נקודה אחת עקרונית שמפוספסת בדיון על הכשרות – זה לא עניין אובייקטיבי. מוצר שנחשב כשר לפסח עבור מי שהולך לפי שיטת הרב עובדיה ייחשב כחמץ ממש עבור אחרים. לעומת זאת יש מי שעבורו בשר בהשגחה רגילה יהיה טרף כיוון שהוא צורך בשר "חלק" בלבד.
יותר מכך, כשרות עשויה לכלול שיקולים ערכיים נוספים מעבר לכשרות המזון. למשל, בעבר רב מקומי לא הסכים לתת כשרות למקום שבו התקיימו מופעי ריקוד בטן, מה שהוליד את בג"ץ רסקין שחייב להתחשב בדיני כשרות המזון ואסר זאת משפטית.
אבל עדיין יש שיקולים כאלה. הרב הראשי דוד לאו כתב במכתב לשר מתן כהנא שהרבנות מתחשבת בשאלת המרחב הציבורי לגבי מתן כשרות למסעדות בשבת גם ללא חילול שבת. יכול להיות מי שמבחינתו כשרות צריכה לכלול גם יחס לעובדים בבית האוכל וסוגיות של קיימות.
אחד השיאים הגיע לאחרונה כשגוף כשרות משמעותי בחו"ל החליט להפסיק את מתן הכשרות לגלידת בן אנד ג'ריס לאור ההחלטה של החברה בארה"ב שלא לשווק מוצרים ביו"ש. הקשר בין זה לבין כשרות המזון מקרי בהחלט, אבל זכותה של חברה פרטית לנקוט בעמדה ערכית, כי בסוף כשרות היא פרקטיקה דתית שמעצבת זהות.
כך יכולה מועצת הרבנות הראשית להחליט פתאום ללא כל דיון מקדים ש"לפי ההלכה" רב לא יכול לעסוק בענייני כשרות אם יש במקום רב מכהן. ברור שיש מי שכבר חולק על כך הלכתית. אז האם פלאפל שיוגש תחת השגחה של רב מעיר אחרת, עיר בה יש רב מכהן, הוא בעצם לא כשר פתאום כי מועצת הרבנות מתנגדת לפתיחת אזורי הכשרות?
הכול מתנקז בסוף לבעיה המהותית של מערך הכשרות – המונופול. עד 1983 לא היה כזה דבר. כל רב היה יכול לספק שירותי כשרות, ולצד זה פעלו מחלקות הכשרות במועצות הדתיות. הרב לנדא בבני ברק מעולם לא הוסמך לכך על ידי הרבנות וכשנקבע המונופול הוא קיבל אישור שאין לו משמעות מבחינת צרכני הכשרות שלו (ושל בנו ממשיכו) עד היום.
הכשרות הולאמה בשנת תשמ"ג. שטח כבוש לא ישוחרר ועל כן היא הפכה להיות חלק ממנגנון הכוח והכפייה הדתית שהתגלגלה לכפייה חרדית. מי שתומך בחופש דת צריך לתמוך בפתיחת השוק לתחרות בראש ובראשונה ממניעים ערכיים, לא כלכליים. חופש מדת יש – מסעדות יכולות לבחור לפעול ללא תעודת כשרות מטעם המדינה. חופש דת – אין. בלי תעודה מגורם "מוסמך" אי אפשר לציין שעסק כלשהו כשר.
אפשר לדון האם ראוי שהמדינה תספק שירותי דת לאזרחיה ובהם שירותי השגחה על כשרות, להתווכח על מהי רגולציה אפקטיבית, האם פתיחה לתחרות תשרת בד"ץ כזה או אחר והאם יוזלו עלויות לצרכן, אבל קודם כול צריך ליצור כאן חופש דת אמיתי הכולל חופש בחירה בכשרות בפרט וביהדות בכלל. פתיחת שוק הכשרות לתחרות היא שלב ראשון וראוי בכיוון הזה.
