בשנים האחרונות נכנס בעצמה רבה לשיח הציבורי המושג: "הנדסת תודעה". הרבה בזכות חנן עמיאור וספרו שעוסק בפוליטיזיציה והמגמתיות של חלקים נרחבים בתקשורת הישראלית. העיתונות מתווכת לאזרחי ישראל את המציאות. לעיתונאים יש דעות ואג'נדות וממילא כל מידע עובר דרך פילטר של מחשבות, עמדות ודעות מסוימות.
אבל גם עיתונאים שואבים את המידע שלהם ממקורות כאלה ואחרים. למשל, ממכוני מחקר – אנשי מחקר ואקדמיה שיושבים ועמלים על לימוד המציאות ותיווכה אל ציבור שוחרי הידע. גם שם, כמו בכל מקום אחר, מתקיימת הנדסת תודעה. כך קרה לי השבוע כאשר נתקלתי במאמר עמדה ומדיניות של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) של אוניברסיטת תל אביב. אולי מכון המחקר החשוב ביותר בישראל בענייני ביטחון.
חמישה חוקרים של המכון פרסמו נייר עמדה בסוגיית: "שותפות מפלגה ערבית בשלטון בישראל: שעת מבחן לחברה היהודית והערבית".
את הנייר חיברו ד"ר אפרים לביא, תא"ל במיל מאיר אלרן לשעבר סגן ראש אמ"ן, שניהם מבכירי המכון ועוד שלושה חוקרים אקדמאיים נוספים: ח'דר סועאד, אילהם שחברי וג'וני עיסא.
המאמר עסק בעיקר בסקירת המעורבות הפוליטית של המפלגות הערביות בישראל. השוני בין המשותפת שנשארה מאחור למפלגת רע"מ שנכנסה לקואליציה ובהשפעות של המאבק בין שתי המפלגות והבחירות שלהן על הציבור הערבי והיהודי.
אבל למאמר היו גם מסקנות עקרוניות, שיפוט של המציאות וקריאות פוליטיות לצעדים קונקרטיים. כבר במבוא למאמר מתחילה לבצבץ אותה "הנדסת תודעה" מופלאה על המפלגות הערביות ומבצע "שומר החומות".
וכך כותבים חוקרי מכון INSS במבוא למאמר: "המפלגות הערביות והיהודיות עמדו במבחן העימותים האלימים שהתרחשו בין ערבים ויהודים בישראל בימי החגים המוסלמיים והיהודיים (אפריל-מאי 2021) ומבצע ״שומר החומות״ ברצועת עזה, ועלה בידן לקיים שיתוף פעולה פוליטי הלכה למעשה".
האמנם המפלגות הערביות והיהודיות עמדו במבחן העימותים האלימים בימי הפוגרומים והלינצ'ים? במאמר עצמו הקביעות הללו הופכות להיות יותר קטגוריות ובשלב מסוים נכתב מעין שיר הלל ליחסי החברה הערבית לשכניהם היהודים:
"החברה הערבית משולבת כיום בכל תחומי החיים והתשתיות במדינה. תרומתם של אנשי הרפואה והבריאות הערבים במאבק במגפת הקורונה ובמאמצים להצלת חיים היא בולטת וחיונית. גילויי הסולידריות והנכונות להגיש סיוע לציבור היהודי על רקע אסון הר מירון ובמקרים אחרים בעבר הם כנים ומעוררי הערכה. לכן, אין לאפשר גזענות וכל סוג של הדרה — חברתית, כלכלית או פוליטית — כלפי הציבור הערבי, אלא יש לטפח סולידריות ושוויון בכל התחומים. על מנהיגים ואישי ציבור יהודים וערבים להוקיע בקול רם וברור את תופעות השנאה והגזענות, ולשלב במערכת החינוך תוכניות להתמודדות יעילה עימן".
גזענות זה דבר נורא ואיום ויש להילחם נגדה. אבל עם כל הכבוד, החברה הערבית לא הפגינה סולידריות עם החברה היהודית בימי מבצע שומר החומות. רבים מאוד, רבים מדי, בחברה הערבית הפגינו מרד, מרד גלוי, במדינת ישראל ובשלטון החוק. למעשה אלפים מבני החברה הערבית יצאו במפגן סולידריות עם האויב, ארגון הטרור חמאס. יהודים נרצחו ברחובות על ידי ערבים ישראלים, מאות ערבים השתתפו בפוגרומים ובלינצ'ים, תחנות משטרה הושחתו בזו אחר זו, בתי כנסת נשרפו, באום אל פאחם צהלו על טילים שנחתו על ערי ישראל. מאורעות תשפ"א היו נקודת שפל ביחסי יהודים-ערבים.
אבל הנדסת התודעה של מכון המחקר היוקרתי המשיכה ביתר שאת בשורות הבאות: "ככלל, החברה הערבית הוכיחה את נאמנותה למדינה ולחברה הישראלית במשך השנים.. בעימותים האלימים בימי הרמדאן ועיד אל־פיטר (אפריל-מאי 2021) שגלשו מתקריות בהר הבית ובמזרח ירושלים אל תוך הערים המעורבות, החברה הערבית ורוב מנהיגותה הפוליטית גילו איפוק ואחריות. הן לא נגררו להתפרעויות שבהן היו מעורבים צעירים משולי החברה הערבית וקבוצות קיצוניות מקרב הימין היהודי."
וזוהי חברים, הנדסת תודעה במנות גדושות ואולי מסוכנות. הקביעות הללו שהמנהיגות הפוליטית הערבית "גילתה איפוק ואחריות" הן איך לומר, מנותקות מהמציאות. במאמר מציינים דוגמא אחת למנהיגות ערבית שגלתה אחריות: מעשהו האצילי של יו"ר מפלגת רע"מ, מנסור עבאס, שביקר באחד מבתי הכנסת השרופים בלוד. "יו"ר רע"ם הגדיל לעשות כאשר ביקר בבית כנסת שהוצת בעיר לוד והציע להשתתף בתיקון הנזקים שנגרמו לבתי הכנסת", נכתב במאמר.
סתם שאלה, למה פוליטיקאי, מנהיג ערבי, שהולך לבקר בית כנסת שהוצת בזדון על ידי ערבים בישראל 2021 זה משהו שצריך למחוא עליו כפיים? נכון, עבאס חטף על המעשה הזה ביקורת קשה, קטלנית, מהציבור הערבי. אבל מנהיג ציבור ערבי שמזדהה עם כאב על שריפת בית כנסת, בעולם הגיוני, אמור להיות המובן מאליו. העובדה ש-99.9 אחוז מהנהגת החברה הערבית לא בקרה בבתי הכנסת השרופים בלוד, ולא היה בה את המינימום של גילויי הזדהות עם כאב על חורבן בתי תפילה יהודיים על ידי הציבור הערבי מביאה למסקנות הפוכות לחלוטין מכותבי מאמר המדיניות הנכבד של INSS.
מאורעות תשפ"א: נקודת שפל של הנהגת החברה הערבית
בניגוד לטענת מכון המחקר INSS המנהיגות הפוליטית הערבית לא גלתה איפוק ואחריות. הם נכשלו כישלון חרוץ בהרגעת הרוחות ובעצירת האלימות הקטלנית שיצאה מתוך החברה הערבית בישראל. הם היו עסוקים בהאשמת מדינת ישראל, המשטרה, הכיבוש, ראש עיריית לוד, איתמר בן גביר והמתנחלים. הם רק לא הצליחו להסביר כיצד קרה שיהודים רבים כל כך, חלקן משפחות עם ילדים, חוו לינצ'ים כי נכנסו בטעות לכפר ערבי.
יומיים אחרי פרסום המאמר החשוב ב-INSS עמד ח"כ סאמי אבו שחאדה ונאם בכנסת על "כמויות אדירות של יהודים שתקפו ערבים – ציבור שהיה דרך אגב, קורבן שניסה להגן על עצמו", בימי מאורעות תשפ"א. זה אותו אבו שחאדה שבימי המהומות, אחרי רציחתו של יגאל יהושע ז"ל בלוד על ידי פוגרומיסטים ערבים, טען בטלוויזיה כי הראיות מראות שמי שלמעשה רצח את יהושע היו יהודים, זאת משום שיהושע נפגע במקום שבו גרים יותר יהודים. כך טען בטלוויזיה והשקרים הללו עדיין מופיעים בעמודי הרשת שלו.
נגד חלקים במנהיגות הערבית הוגשו כתבי אישום, גם נגד מנהיגים פוליטיים ואנשי דת הוגשו כתבי אישום על הסתה קשה ומופרעת. אחד מהם הוא מוחמד כנעאנה, תומך טרור מובהק וחבר וועדת המעקב. כמוהו גם המנהיג של הפלג הצפוני, השייח כמאל חטיב, מואשם בהסתה בעקבות דרשותיו בהם הטיף למאבק אלים במדינת ישראל. בעיני רוחו הוא ראה את התעוררות הערבית ב-2021 כמו זו של 1929 כאשר החברה הערבית התקוממה נגד השלטון הבריטי ויצאה לפגע בחברה היהודית. כולנו יודעים מה היה ב-1929 – פחות או יותר מה שהיה ביפו עכו ולוד ב-2021 רק עם הרבה יותר קורבנות.
אוסמה סעיד מחזק את מוחמד כנעאנה:
אבל נו טוב, כנעאנה וחטיב הם דמויות קיצוניות, הם מחרימים את הכנסת ולא תומכים במפלגות הערביות. אבל כל המפלגות הערביות, כולל כולן, בחרו לעמוד מאחורי המסיתים ומחרחרי הריב והמדון. גם מנסור עבאס, שהגדיל לעשות וביקר בית כנסת חרב, הלך לתמוך במנהיג המסית השייח כמאל חטיב.
ההנהגה בחברה הערבית התייצבה למעשה מאחורי הפורעים. הוקמו ועדים לסיוע ועזרה לצעירים שהוגשו נגדם כתבי אישום על פוגרומים וונדליזם. מפלגת רע"מ הקימה מנגנון לסיוע לאותם צעירים שבחרו בדרך האלימה. עיריות הקימו חמ"לים עם עורכי דין שהתגייסו בחינם אין כסף להגן על פורעים ומתפרעים. שייח יוסף אלבאז מלוד, זה מחבב סרטונים על שריפת שוטרים ובין היתר תומך במאבק אלים נגד מדינת ישראל, גם הוא זכה לתמיכה מההנהגה הערבית ולליווי בבית המשפט.
במקום לגנות את אותם שייח'ים. המקסימום שאפשר למצוא בהנהגת החברה הערבית היום זו שתיקה רמה. במקום לבוא לחברה הערבית ולהגיד בקול ברור וצלול כי אין שום סיבה להתייצב מאחורי פורעים, עמדה הנהגת החברה הערבית ולא עשתה דבר.
ואחרי הכישלון המחפיר הזה של ההנהגה הערבית, הבריחה מאחריות, הפחדנות, העליבות, באים חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומספרים סיפור על "איפוק"? "גילוי אחריות"? רבותיי, על מי אתם עובדים, ולמה בדיוק?
בניגוד לטענת חוקרי INSS המפלגות הערביות והיהודיות לא עמדו במבחן העימותים האלימים. הח"כים הערבים ברובם ברחו מאחריות, פחדו להתעמת עם הרחוב הערבי ואף עודדו הלכה למעשה את הנציגים הקיצוניים והמסיתים בחברה הערבית. חלק מהח"כים הערבים היו חלק ממנגנון ההסתה. המפלגות היהודיות מנגד בחרו להתעלם מהתנהלות המפלגות הערביות, והצורך לכבוש את כס השלטון הביא לפירוק הימין על ידי תמיכתה של מפלגת רע"מ בקואליציה של בנט-לפיד. מה יהיה במהומות הבאות? אם נשפוט לפי מאורעות תשפ"א – רע מאוד.
משאלות לב
"לפיכך", נכתב בסיום המאמר, "על המפלגות היהודיות מוטלת אחריות לאימוץ מדיניות ברורה של הכרה בלגיטימיות של הקול הערבי ושל המפלגות המייצגות אותו".
המסקנה הזו בנויה על ההנחה השגויה, כאמור, שההנהגה הערבית הפוליטית "לקחה אחריות" באירועי "שומר החומות". יש כאן בעיקר משאלות לב של אנשי מחקר מהשמאל הישראלי הכמהים לחיבור פוליטי עם המפלגות הערביות. הכמיהה לחיבור הפוליטי עם המפלגות הערביות כל כך חזקה בקרב אנשי המחקר של ה-INSS עד כדי כך שהם מוכנים לספר סיפורים מדומיינים על "האיפוק" של ההנהגה הערבית ב"שומר החומות".
ראוי היה שההנהגה הערבית תבצע חשבון נפש על ימי מאורעות תשפ"א, אבל כשמכון המחקר החשוב בישראל מוחא לה כפיים ומתעלם ממחדלי ההנהגה והכשלים המוסריים והמנהיגותיים אז היא יכולה להמשיך בשלה.
