לפני כשנה פרסמתי מאמר בשם "קורונה: תמונת מצב לא פוליטית", שבו סקרתי את מצב המגפה. בין השאר תיארתי פרסום עיתונאי מברגמו, איטליה, שתיעד מעקב אחרי מחלימים. התברר שכמחצית מהם מתארים בעיות רפואיות מובהקות, ו"רבים מאוד מדווחים על כך שלא חזרו לעצמם, החל בכאבים מסוגים שונים ועד תשישות ודיכאון".
המידע היה אז ראשוני מאוד – כחצי שנה אחרי ההתפרצות באירופה. זה לא היה ממש מחקר רפואי או מדעי, אלא רק דיווח עיתונאי. אבל התופעה שתוארה בו, התגלה מאז, היא ממשית מאוד. לפני מספר ימים פרסמה ד"ר ניסרין אלוואן, מומחית לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה באוניברסיטת סאות'המפטון, מאמר בכתב העת החשוב Science: "איך להתייחס לקורונה מתמשכת" (Long Covid).
כך מסכמת אלוואן את ממצאיה: "כאחד מכל שלושה שסובלים מקורונה סימפטומטית, עדיין חווים תסמינים שתים־עשרה שבועות אחרי שחלו. כל קבוצות הגיל חוות קורונה מתמשכת, ולא רק אלו שחולים באופן קשה וחמור. הסימפטומים המגבילים רחבים, רב־מערכתיים, ובאופן מובהק מחזוריים או שבים".
הסימפטום הכי נפוץ של קורונה מתמשכת הוא תשישות, שמתבטאת באפיסת כוחות, ומלווה בפגיעה קוגניטיבית, כולל ירידה בזיכרון וריכוז, בלבול ותחושת ערפול. עוד רווחים "כאבים בחזה או כבדות, כאבי שרירים, סחרחורת ודפיקות לב". תסמינים נוספים הופכים את הקורונה המתמשכת למחלה "רב־מערכתית" מובהקת.
לדברי אלוואן ההכרה בקורונה מתמשכת הגיעה בעקבות התארגנות במדיה החברתית של אלו שסבלו ממנה. הרופאים לא יכלו להכיר את התופעות לטווח הבינוני והארוך של הווירוס, ולכן התעלמו מחולים רבים או תייגו את הסימפטומים כחרדה.
הנקודה החשובה כאן היא שקבלת החלטות לאומיות מול מגפה, נתונים מסודרים, ובוודאי ההבנה המדעית, מגיעים תמיד באיחור. לקח כשנה – אחרי שכבר היו דיווחים ראשוניים משמעותיים על קורונה מתמשכת – כדי שיאספו די נתונים ויתאפשר גיבוש דעה מדעית מקצועית, שהיא עדיין בעיקר קריאה למודעות לתופעה והמשך מחקר.
מדע ומחקר רפואי אינם פוליטיקה או חדר מלחמה. יתרונם בחידוד הבנתנו, בזכות מתודה זהירה שעוקבת אחר תופעות, מנתחת אותן ומבצעת ניסויים לצורך בדיקת השערות. חשיבותם אינסופית, אבל הם רטרואקטיביים ואיטיים.
מה לגבי "נתונים"? ובכן, נתונים נרחבים, משמעותיים, מפולחים ומנותחים, יגיעו גם הם תמיד באיחור ניכר. הצוותים בחזית עסוקים בעיקר בטיפול במגפה המתפרצת, והנתונים נצברים כדיווחים חלקיים, חסרים, וחלקם שגויים. לוקח זמן רב עד שהם מנותחים כהלכה והופכים לבעלי ערך מקצועי.
כתוצאה מכך, בניהול הסיכונים מול תופעה חדשה כמגפה או זן מסוכן, אנו תלויים במעט מאוד מידע, בזמן שהמגפה לא מחכה לשום דבר.
מה עושים במצב כזה? ובכן, הדבר הכי גרוע הוא להמשיך כרגיל, בהמתנה ל"נתונים". אנשי ה"נתונים", כמו יפעת שאשא־ביטון או איילת שקד כשהייתה באופוזיציה, טענו שלא צריך לקבל החלטה לסגור דברים עד שיגיעו נתונים על הסיכון. בפועל הן עשו בדיוק את זה: בלי שמץ מידע על היעדר סיכון, הן דרשו לקבל החלטה מסכנת חיים – להתנהג כרגיל. ככה זה כשלא מבינים מהי השאלה הרלוונטית.
מול תופעה מסוכנת כמו הקורונה, וכעת זן דלתא, אי־אפשר לחכות ל"נתונים" או ל"מדע". אנו חייבים לפעול מהר תוך הסתמכות על תמרורי האזהרה הראשוניים, נוסח העדויות הבוסריות על ההתפרצות שהגיעו מרופאים בווהאן או דיווחי החולים מברגמו. אחרת, כפי שהוכח שוב ושוב, הקורונה חוגגת על ההיסוס וההמתנה.
סכנה ברורה ומיידית
עוד לפני זן דלתא כבר היה ידוע שהקורונה פוגעת גם בילדים – כולל קורונה מתמשכת. באנגליה למשל העלתה בדיקה ששכיחות הקורונה המתמשכת בקרב ילדים קטנה יותר, בסביבות 0.4% (לעומת כ־2% בגילאי העבודה), ועדיין, כ־33,000 ילדים בין הגילים 2 עד 16 סבלו מהמחלה, 26,000 היו סימפטומטיים במשך יותר משלושה חודשים, ו־9,000 במשך שנה ויותר.
האם הזן החדש משנה את התמונה? נראה שכן, ולרעה. תמרורי האזהרה שמצטברים מדאיגים ביותר. למשל, ד"ר מרק לוין, מומחה למחלות מדבקות של ילדים ומנהל בית חולים לילדים בניו־אורלינס, דיווח לפני מספר ימים: "הווריאנט דלתא הוא הסיוט הגדול ביותר של כל המומחים למחלות מדבקות ואפידמיולוגים… בנקודה זו בזמן, למיטב ידיעתי, כל מתקן רפואי לילדים במדינה מלא באופן מוחלט. בבתי החולים לילדים בניו־אורלינס אין לנו מיטת ילדים ריקה באף אחת מיחידות טיפול הנמרץ שלנו במשך שבועות… ברור מאוד שילדים מושפעים מאוד מהאורגניזם הזה… חצי מהילדים שאנו רואים היום היו בריאים לחלוטין, נדבקו בקורונה ואז הגיעו לבתי חולים או ליחידות טיפול נמרץ".
אם ממשלת ישראל לא תתעשת, היא תסכן את הילדים בפתיחה רגילה למדי של הלימודים. שרת החינוך הנוכחית מגלה אפס הבנה בניהול סיכונים הנוגעים לבריאות ילדינו
לוין מספר שהעומס באשפוזי ילדים גבוה פי 2.5 כיום מאשר בכל זמן אחר במהלך המגפה, ומסכם: "וריאנט דלתא הוא חיה שונה לחלוטין ממה שהתמודדנו איתו בעבר".
גם ד"ר הת'ר הק, רופאת ילדים בבית החולים לילדים בטקסס וחוקרת במחלקת הילדים של קולג' ביילור לרפואה, מתארת תופעות דומות: "עבור רופאי ילדים הגל הזה מרגיש גרוע יותר מהרבה בחינות… אנו רואים תינוקות, ילדים ונערים מגיעים במספרים גדולים לבתי החולים, יותר ויותר מדי יום".
"במרכז הרפואי שלנו", כותבת הק, "מאושפזי קורונה עלו ב־500%, ומהווים 80% מהחולים… אני דואגת שהווריאנט, בנוסף להיותו מדבק יותר, עלול גם להיות אלים יותר לילדים. בגל הזה אני רואה יותר דלקות ריאות קורונאיות בילדים צעירים יותר… כולל בגיל גן ותינוקות". עוד מוסיפה הק, שהיא "קוראת עוד דיווחים מרופאי ילדים, רבים מספרים על בעיות נשימה בילדים צעירים יותר ויותר, כולל תינוקות".
עדיין לא ידוע אם הזן החדש רק מדבק הרבה יותר, ולכן מספר הילדים המאושפזים עולה, או שהוא גם מסוכן יותר לילדים. אבל הדיווחים הללו, מצד מומחים לרפואת ילדים שעומדים בחזית המגפה בארה"ב, מוכיחים שמולנו ניצב סיכון גדול – במיוחד כשמתחשבים בכך שהילדים בארה"ב, כמו בישראל, עדיין בחופשה ורובם לא מחוסנים.
כתוצאה מכך החזרה ללימודים מטרידה היום את רופאי הילדים והאפידמיולוגים בארה"ב יותר מכל דבר אחר. ואצלנו? אם ממשלת ישראל לא תתעשת, היא תסכן את הילדים בפתיחה רגילה למדי של הלימודים. שרת החינוך הנוכחית מגלה אפס הבנה בניהול סיכונים הנוגעים לחיי ילדינו ובריאותם. מישהו יהיה חייב לקבל את האחריות במקומה, אחרת זה עשוי להיגמר רע ומר.
