מסע תלאות: מצבה העגום של התחבורה הציבורית בישראל בכלל ובפריפריה בפרט

אחד הפתרונות המרכזיים לבעיית עומסי התנועה ההולכת ומתעצמת, נמצא כידוע בתחבורה הציבורית. כמה כבישים שלא נסלול, כמה מחלפים שלא נבנה, וכמה אגרות שלא נגבה – ללא מעבר של חלק מהנוסעים לאוטובוסים ולרכבות קלות או כבדות, לא נצליח להתמודד עם הפקקים המתארכים.

אני לקוח נאמן של התחבורה הציבורית. יש לי רכב, אבל בדרך כלל אני בוחר להשאיר אותו בבית לטובת בני המשפחה, ולהעדיף על פניו נסיעה באוטובוס או ברכבת. אני מוותר על ההזדחלות בפקקים ועל כאב הראש של מציאת חניה בערים הגדולות, ומנצל את הזמן לקריאה, השלמת שינה או עבודה במחשב, כשמדובר בנסיעה ברכבת.

רוב הזמן אני מרוצה, אבל יש תקופות שבהן אני מרגיש שהתחבורה הציבורית עושה הכול כדי לשכנע אותי לוותר עליה ולקחת בכל זאת את הרכב. כזה למשל היה השבוע האחרון.

אחד מקווי האוטובוס היעילים באזור מגוריי הוא קו 458 של חברת מטרופולין. מדובר בקו שיוצא מדימונה לירוחם ומשם לירושלים, דרך כביש 6, ומביא אותי לבירה תוך פחות משעתיים, בעלות של 16 שקלים בלבד. הבעיה היא שלאחרונה פשוט לא ניתן להסתמך על הקו הזה. אי־אפשר לדעת אם האוטובוס יגיע בכלל לתחנה או אם הוא "רק" יאחר בחצי שעה, וגם אין אפשרות לקבל עליו מידע בזמן אמת משום גורם רשמי.

כל המקרים שאתאר כאן התרחשו בשבוע אחד בלבד, והם דוגמה קטנה שממחישה מדוע אנשים מתקשים לסמוך על התחבורה הציבורית בישראל.

זה התחיל ביום שני שעבר. נוסעים בירוחם ובדימונה שהמתינו לאוטובוס, שאמור לצאת מדי בוקר בשעה שש מדימונה לכיוון ירושלים, גילו לאחר שעה ארוכה של המתנה שהקו בוטל ללא הודעה מוקדמת באתר של החברה. מדובר בשעת נסיעה פופולרית של תלמידים, סטודנטים ואנשים שעובדים חלקית בירושלים. מבירור שהתקיים במהלך היום עלה שבמסגרת שינוי לוח הזמנים לתקופת "בין הזמנים", בוטלה, כנראה בטעות, הנסיעה הקבועה של שעה שש מדימונה וירוחם לכיוון ירושלים. האתר של חברת מטרופולין עודכן בהתאם רק ביום שני, לאחר שהנוסעים המתינו בתחנה לשווא. במוקד הפניות לא ידעו להסביר את השינוי, רק לומר שעכשיו הוא כבר מופיע באתר. מחאת תושבים ועירוב האחראים במשרד התחבורה, הביאו להחזרתו של הקו לאחר יומיים.

שמחתי על שובו של הקו, וגם סמכתי עליו. ביום רביעי בבוקר הייתי אמור לעלות לירושלים. התייצבתי בתחנה בשעה הנכונה והמתנתי. האוטובוס איחר בכמעט חצי שעה. מהחברה נמסר לי: "לצערנו הייתה תקלה ברכב ומיד על הבוקר נדרשה החלפת רכבים, מה שיצר עיכוב". תקלות קורות, חשבתי לעצמי, אבל כאן זה לא נגמר. הנסיעה הבאה שלי בקו הייתה ארבעה ימים לאחר מכן, ביום ראשון השבוע. הפעם המתנתי לקו 458 בירושלים, כדי שיחזיר אותי לירוחם. האוטובוס שיוצא בחמש ורבע מרחוב בר־אילן בעיר, אמור להגיע לתחנה בבנייני האומה לאחר כשבע דקות נסיעה. חלפה חצי שעה והאוטובוס לא בא. הנוסעים בתחנה ניסו להתקשר למוקד של חברת מטרופולין ונענו בניתוקים. האוטובוס הגיע לאחר כארבעים דקות, וזה ההסבר שקיבלתי לאחר מכן: "הקו התחיל בזמן אבל האוטובוס נאלץ לעצור בגלל שהתחמם. נתנו לו הנחיות והמשיך".

הלאה. שעה לאחר מכן, הגיע חבר מירוחם לאותה תחנה עם שלושה מילדיו, והמתין לאוטובוס של שעה שבע. האוטובוס לא הגיע. מבירור מול חברת מטרופולין נמסר לו ש"האוטובוס נסע שלוש תחנות ונתקע, כנראה בגלל בעיה טכנית". החבר וילדיו, ועוד כעשרה נוסעים שהמתינו בתחנה, נאלצו להמתין לאוטובוס הבא של שעה תשע בערב והגיעו לביתם באיחור של שעתיים.

חסם לניידות חברתית

חכו, זה לא נגמר. יום שני, אותו קו. הפעם מירוחם. בתי המתינה עם חברתה לאוטובוס שאמור היה לצאת מדימונה לירושלים בשעה חמש. האוטובוס אמור להגיע לירוחם תוך פחות מחצי שעה, אך חולפת כמעט שעה והוא לא בא. במוקד של מטרופולין שוב אין מענה, והבנות מתייאשות ומוותרות. באותו זמן בערך עומד אברהם, תושב ותיק מירוחם, בבנייני האומה בירושלים וממתין לאוטובוס בכיוון ההפוך. ושוב, כמו ביום הקודם, האוטובוס שאמור להגיע לתחנה בחמש ועשרים מגיע רק בשעה שש.

שעה לאחר מכן מגיע לתחנה בירושלים עידו מרידור, גם הוא תושב ירוחם שסיים יום ארוך בעבודתו כעוזר פרלמנטרי בכנסת. מרידור ממתין לאוטובוס של שעה שבע, אך האוטובוס אינו בא. לאחר מספר ניסיונות התקשרות למוקד הפניות המאוד לא ידידותי, הוא מקבל מענה. "הנהג טעה בדרך ונסע למקום אחר", אומר לו המוקדן, ומאשר שקיבל פניות מנוסעים נוספים בתחנות אחרות. מרידור מבקש לדבר עם אחראית המשמרת, מעבירים אותו, אך לאחר המתנה ממושכת על הקו ללא מענה, הוא מתייאש. אחרי כארבעים דקות של המתנה בתחנה, מרידור הרים ידיים וצעד לתחנה המרכזית כדי לעלות על קו אוטובוס של חברה אחרת, לבאר־שבע. לביתו הוא הגיע בעיכוב של למעלה משעה.

כל השיבושים הללו התרחשו באותו קו בשבוע אחד, מיום שני עד יום שני, ומדובר רק בשיבושים שהגיעו לפתחי כתוצאה מהיכרות אישית עם הנוסעים. מה לא היה לנו כאן? ביטול נסיעה קבועה בלוח הזמנים מבלי לעדכן את הנוסעים, איחורים של למעלה מחצי שעה, אוטובוס שכלל לא מופיע בתחנות, ומוקד טלפוני לפניות הציבור שמתעמר בלקוחות. אגב, בזמן ההמתנה למוקד הטלפוני של מטרופולין, הלקוחות נאלצים לשמוע את הזמריר השיווקי של החברה שמילותיו הן "מטרופולין, נעים איתך". צר לי לומר זאת, חברת מטרופולין, אבל לנו הנוסעים ממש לא נעים איתכם.

ועוד הערה חשובה לסיום. לי יש פריווילגיה. בחניה של הבית עומד לרשותי כמעט תמיד הרכב הפרטי. חִשבו על כל הנוסעים שהתחבורה הציבורית היא האפשרות היחידה שלהם להתנייד ממקום למקום, ופעמים רבות היא גם זו המאפשרת להם להמשיך לגור בפריפריה ולעבוד ולהתפרנס בכבוד. זה לא מגיע להם. תחבורה ציבורית גרועה ולא רלוונטית היא אחד החסמים הגדולים למובּיליות חברתית, במיוחד בפריפריה הגיאוגרפית של ישראל.

מחברת מטרופולין נמסר כי "מדובר במספר תקלות טכניות אשר אירעו במהלך השבוע. החברה פועלת לתיקון התקלות ותעשה כל שביכולתה על מנת למנוע מקרים מסוג זה בעתיד״.