מכיוון שאני אישה אכפתית וסולידרית, ומשום שיש באמתחתי חומר למחקר אנושי מכובד ומגוון, החלטתי להפגין אימהות מרשימה ולתרום את ילדיי למדע. אני אומנם לא מתכוונת לשליחת איבריהם למעבדות, אלא לעניין פולשני פחות, אם כי לא פחות יעיל.
לנוכח העובדה שכולנו תמיד עסוקים בסוגיית החברה ופניה לאן, הגעתי למסקנה שאוכלוסיית ילדיי פה בבית משקפת במובן מסוים מיקרוקוסמוס מפואר של האנושות כולה. בימים האחרונים, בתור אמא מושלמת, תפסתי פינה נוחה על הספה ובמקום לדאוג לצרכים הבסיסיים בבית התחלתי לתצפת עליהם ועל התנהגותם בימי נופשי הקיץ החמים. אני מודה, היו פעמים שהובלתי אותם למקרי קצה כדי לבחון את המחקר באופן מקצועי ומהימן יותר, הכול למען המדע.
במהלך התצפיות גיליתי שישה אבות טיפוס שכל אחד מהם משקף, כך או אחרת, אופי כלשהו הקיים בעולם. כדי להקל על הסיטואציה המגדרית, בחרתי ברהיטים שיש לכולנו בבית (ואם לא, אז זה הזמן לרכוש כמובן) כדי לייצג את אופיים.
שנתחיל?
השעון: הלו“ז שלו לרוב מתחיל נורא מוקדם. הכול תמיד מתקתק בקצב, הצעד הבא תמיד באופק, ובגדול הוא יודע מה הולך להתרחש ביממה הקרובה, כולל שעות הארוחה, המקלחת והשינה.
משפט רווח: “אמא, מה נעשה אחר כך".
שיר אהוב: “השעון מראה חמש, מתי מתי כבר שמונה".
מקצוע עתידי: כרטיסן ברכבת.
פעילות מועדפת בבית: הזזת מחוגי השעונים מקיץ לחורף ולהפך.
הספה: לא משנה מה השעה, מה הפעילות ואיפה אנחנו נמצאים בארץ, כל רצונה של הספה הוא לחזור לשבת בנחת בלי תזוזה. באופן קיצוני ואנטיתזי לשעון, אין לספה שום לו“ז ושום תוכנית, לא להיום, לא לעכשיו ולא לאחר כך. כשכולם עסוקים בחיפוש מסלולים ואטרקציות, היא עסוקה בחיפוש צל.
משפט רווח: “אמא, אין לי כוח“.
שיר אהוב: “תנו לנמנם“.
מקצוע עתידי: מספרת סיפורים בספרייה.
פעילות מועדפת בבית: השגחה על חצילים על האש, שלא יישרפו.
הדייסון: גילוי נאות, זהו חברי האהוב ביותר מקרב כלי ומכשירי הבית. אבל אם נחזור לאפיון הטיפוס שהוא, זה אדם שלא משנה לאן הוא מגיע, תמיד ישאב את מלוא תשומת הלב אליו ולא נוכל לעשות שום דבר מלבד מה שהוא רוצה לעשות, כל עוד הוא בסביבה. בכל טיול תמיד יהיו לו הרעיונות המופרעים ביותר, והפעילויות שלו לרוב יכללו צבע גואש, נצנצים וכל כלי המטבח הקיימים. את היום שלו הוא יעביר בהמון אנרגיות שהוא משיג בדרכים מתוחכמות במיוחד – דרך הצקה לשאר ילדי הבית, או בהיותו בולט יותר, פעיל יותר, רועש יותר, עם חיי סוללה ארוכים יותר משל כולם. בדרך כלל את מתעייפת רק מלהתבונן עליו.
משפט רווח: “אמא, אני מכינה עוגיות וסליים, טוב?“
שיר אהוב: “ופרצת ימה וקדמה“.
מקצוע עתידי: מדריך טיולי אקסטרים.
פעילות מועדפת בבית: שטיפה, עם כמה שיותר חומרים וכמה שיותר מים.
המטף: כשהוא מגיע, את יודעת שלא משנה מה מצב האווירה, מעכשיו היא רק תרד. כן־כן, זה תפקידו של המטף, לכבות. לכבות אווירה, לכבות את המוזיקה כי היא מפריעה לו, לכבות בעצבים את הדייסון שמשגע לו את המוח. המטף לא נולד ככה, אלא הפך לכזה באיזשהו גיל, לא חשוב שמות, ומאז הוא נוטה לגלגל עיניים ולהשמיע מעת לעת פפפפפפףףףףף ארוך ומתמשך.
משפט רווח: “אמא, תגידי להם שיסתמו כבר!“
שיר אהוב: “מה אני נראה לך“.
מקצוע עתידי: פקיד שומה במס הכנסה.
פעילות מועדפת בבית: כל דבר שלא דורש קשר עם הסביבה.
ויי־פיי: לוויי־פיי יש חיים משל עצמו. לפעמים הוא חלק מהסביבה ולפעמים לא, לפעמים קולט ולפעמים קולט מה שבא לו. הוא יתחיל להרכיב פאזל, וימצא את עצמו כמה דקות אחר כך בעיצומה של בנייה בלגו. לרוב המקלחת שלו תהיה האחרונה, כי לכי תדעי מתי הוא יסיים (אחרי שעה תצעקי “סיימת?“ והוא יענה “עוד לא שמתי שמפו“). באופן כללי אין לו מחויבות סביבתית והכול תמיד בעירבון מוגבל.
משפט רווח: “אמא, לא ידעתי שדיברת אליי“.
שיר אהוב: “רד אלינו אווירון“.
מקצוע עתידי: טייס.
פעילות מועדפת בבית: בדיקת הטושים העובדים והמקולקלים ומיונם.
גלאי העשן: איבדת מפתחות? הוא יודע בדיוק איפה הם. מוצאת רק גרב אחד? את האחר הוא ימצא בעוד כמה רגעים. שני ילדים עומדים לריב – תסמכי עליו שידווח בזמן. ילד בגמילה עומד לפספס? לא אם הגלאי בסביבה. זה הטיפוס היעיל והמדויק ביותר בכל מצב, ובאופן טבעי הוא גם נדיר במיוחד. מי שיכול להרשות לעצמו כזה, אני ממליצה.
כשהוא בסביבה, אין סיכוי ללכת לאיבוד או להיקלע למציאות בלתי פתירה. הוא תמיד יתריע שהעוגיות (של הדייסון) עומדות להישרף בתנור. הוא תמיד מוכן לכל יציאה ולכל מסלול. התיק שלו לשבת ארוז כבר מיום רביעי בערב, חוץ ממברשת השיניים שהוא יזכור להכניס לאחר שימוש בבוקר יום שישי. יש לו גם חסרונות, כמובן. למשל, הוא לא קורא ספרים והוא שטינקר בלתי נלאה.
משפט רווח: “אמא, בואי דחוף“.
שיר אהוב: “מישהו איתי כאן“.
מקצוע עתידי: פועל במפעל סיני כלשהו.
פעילות מועדפת בבית: סידור המגירה המבולגנת במטבח.
חלקכם בוודאי מזדהים, מי יותר ומי פחות, עם אבות הטיפוס שלי. חשוב לי לציין שכל אחד יכול להיות הכול, ואין צורך לתייג ילד אחד בתפקיד אחד, גם אם זה מאוד נוח. חוץ מהגלאי – אם יכולתי, הייתי הופכת את כולם לכאלה. לסיום – ילדים אהובים שלי, אמא אוהבת אתכם, תנו לי קצת שקט.
