"שיטה שבה אין דין קבוע, שבה תלוי הכל ברצונם של פקידים – מפקירה את הציבור לשבטו או לחסדו של השלטון… היא גורמת לכך שהציבור תלוי בשלטון במקום שהשלטון יהיה תלוי בציבור. היא מעכבת בעד החלפת השלטון… זוהי שיטה החותרת תחת מוראל העם", תיאר עזרה זהר ב-74', בספרו "בצבת המשטר", את מטרת שיטת המיסוי במשק הסוציאלי.
שיטה זו הונהגה במדינה עד המהפך של 77' ומאז השתפר מצבו של האזרח, זה שאינו פונקציונר או פרוטקציונר. האם השיקולים שתיאר זהר נכנסו להצעת התקציב שהעבירה הממשלה השבוע – עוד מוקדם לדעת. עם זאת, יש לזכור שבממשלה יושבים שרים רבים בעלי אוריינטציה סוציאליסטית מובהקת, והם היחידים שנותרו נאמנים לאידיאולוגיה שלהם. בנוסף יש לדעת שאת מדיניות המיסים שהציג זהר ניהלו פקידי האוצר, והללו, או מחליפיהם, הולכים באותו תלם ומנסים ליישם את הסוציאליזם החזירי שעליו התחנכו – אלא אם עומד בראש המשרד שר חזק דיו, כמו נתניהו או כץ, שמעמידם על מקומם. אבל כאשר מגיע איש חלש כמו שר האוצר הנוכחי, המתרפס בפניהם כבר מיומו הראשון באומרו "אין כזה מושג פקידי האוצר אלא הדרג המקצועי של האוצר", חוזרים הפקידים לסורם. כך למשל התקבלה הצעתם לבטל את הרכבת לאילת. וכפי שסיפר שר האוצר לשעבר ישראל כץ, כל הגזירות שהציגו בפניו פקידי האוצר בעת כהונתו ושנדחו על ידו, הושתו עתה על אזרחי ישראל.
האם הגישה של פקידי האוצר, שכאמור לא השתנתה, תוכל לסייע לממשלה במאבקי הישרדותה? ניתן אולי ללמוד את התשובה מהמקרה המופיע בספרו של זהר אודות פקיד האוצר שנשאל אי אז בשנות ה־70: "מדוע לא בונים כביש לקריית שמונה במקום לתת לה סובסידיה?" והשיב: "ההבדל בין סובסידיה לכביש הוא כך שעל הכביש יכול לנסוע כל אחד וסובסידיה נותנים למי שרוצים לתת".
אבל אולי ההשערות הללו הן נחלת העבר. אולי המיסים החדשים נועדו רק לממש את ההסכם הקואליציוני עם רע"ם, שכן העוני במגזר הערבי עולה מכל טירה ובית עד שהביטוי "אבן מקיר תזעק" לא יכול להיות יותר אירוני. אם כך הם פני הדברים, מוטב לפחות לדעת מהי האידיאולוגיה המנחה את רע"ם עבורה ייאלצו היהודים להילחץ תחת עול המיסים, כמו בימים הטובים של ממשלות העבודה.
לרשימה הערבית המאוחדת (רע"ם) ישנה זיקה לתנועת האחים המוסלמים ולחמאס, הגם שהיא נוטלת חלק בחיי מדינת ישראל, מכירה במוסדותיה וחלוקה עמוקות עם הפלג הצפוני המזוהה עם ארגוני הטרור הללו. בספר "העשור החמישי – תשמ"ח־תשנ"ח" שערכו צבי צמרת, זאב דרורי ויחיעם ויץ, מופיעה אמנת החמאס שנכתב בה בין השאר: "לנוכח שוד פלסטין בידי היהודים אין מנוס מהנפת דגל הג'יהאד… הנאציות של היהודים כוללת את כולם… המדינות הערביות המקיפות את ישראל נדרשות לפתוח את גבולן ללוחמים בני העמים הערבים… הציונות העולמית והכוחות האימפריאליסטים… שואפים להתפשט מן הנילוס ועד הפרת. התכנית נמצאת ב'פרוטוקולים של זקני ציון'".
אמנה זו מחייבת את בירור מהות המיסים החדשים וההסכם הקואליציוני עם רע"ם, האם הוא מייצר לתנועה זו אפשרות להגשים את הקריאה "לגייס את כל הכוחות והמשאבים מול מתקפה נאצית טטארית שפלה זו" המופיעה באמנה.
המיסים החדשים נועדו גם לשרת את המגמה "הירוקה" של הממשלה. מאחר וצבעה של תנועת האחים המוסלמים, כמו זה של ארגון חמאס, הוא ירוק, נותר רק לתהות האם "מס עבאס" הוא בעצם מס ירוק. או שאולי תרבות החמולות של המגזר ערבי, על פיה יחולקו המיליארדים כמו בזמן מפא"י, תגלה שבסה"כ מדובר בשובו של הסוציאליזם החזירי.
