הרב יעקב אריאל, עד לאחרונה רבה הראשי של רמת־גן, השתתף במחאה החברתית של 2011 – כך הוא מספר לרב ארל'ה הראל בספר החדש 'יערב שיחי' (הוצאת 'דברי שיר'), שבו הם משוחחים על מגוון נושאים. הרב אריאל אמנם לא הגיע לאוהלים בשדרות רוטשילד אלא לאוהל מחאה שהוקם ברמת־גן, אבל הוא בהחלט טוען שהציבור הדתי היה צריך למצוא את מקומו במחאה ההיא. כיאה למי שסבור שהיהדות אינה יכולה להתעלם מהנושא החברתי, מוקדש בספר פרק מיוחד לסוגיות חברתיות. הרב מדבר שם בין השאר בעד הפעלת שיקולים מוסריים בהגבלת השוק החופשי, מביע התנגדות לשביתות שאינן מובילות לבוררות על ידי גוף אובייקטיבי, טוען שיש חובת צדקה ציבורית ולא רק פרטית, ובאופן כללי קורא לשילוב של צדקה אישית וצדק חברתי.
מאותו מקום של צורך להתייחס לסוגיות חברתיות נהגתה 'ועדת חברה וכלכלה', אחת משבע הוועדות שפעלו בוועידת בני־עקיבא הארצית שהתקיימה בשבוע שעבר בגוש עציון. לכאורה מדובר בסך הכול בעוד פעילות חינוכית של צעירים, רובם עדיין בגיל תיכון, שלהחלטותיהם אין השפעה ממשית על מדינת ישראל. אלא שבפועל, ועידת בני־עקיבא שמתקיימת אחת לחמש שנים היא מעבדה, בית יוצר או בית מדרש להצמחת המנהיגות של הדור הבא. המתכון שמוכיח את עצמו כבר עשרות שנים הוא די פשוט. אוספים שניים־שלושה צעירים אידיאליסטים מכל אחד ממאות סניפי התנועה; מרכזים אותם יחד בתנאי פנימייה לשלושה ימים של דיוני עומק, של פאנלים עם דמויות ציבוריות ומפגשים עם מומחים; ובלילות, עד השעות הקטנות, מנסחים ומצביעים על חזונה האידאולוגי של התנועה לשנים הקרובות.
זכיתי לעמוד בראש ועדת חברה וכלכלה בוועידה. בפגישה הראשונה שלי עם הצירים הצעירים אמרתי להם שהשם האמיתי של הוועדה צריך להיות "הוועדה להפסקת הגמגום והמבוכה מול סוגיות חברתיות". לתנועת בני־עקיבא, כמו למפלגת הבית היהודי ולגופים אחרים המזוהים עם הציונות הדתית יש אמירות די ברורות בתחומים כמו התיישבות, ביטחון, לימוד תורה וזהות יהודית. כמעט לכל צעיר או צעירה דתיים בני 18 יש דעה איך צריך להתמודד עם חמאס, איך להסדיר מאחזים ביו"ש ואיך נכון לשלב נשים בצה"ל. לעומת זאת, כשמגיעים לסוגיות חברתיות וכלכליות, פתאום מתחילים הגמגומים. פתאום כולם צריכים "ללמוד את הנושא", פתאום זה "מורכב" או "מסובך". כולנו חברתיים, אבל רובנו לא ממש מתעניינים בפתרון הבעיות החברתיות של מדינת ישראל.
חברי "ועדת חברה וכלכלה" עסקו בשבת המקדימה ולאורך עוד שלושה ימי ועידה במגוון סוגיות חברתיות־כלכליות. הם נפגשו, למשל, עם עמיתי הרב חיים נבון כדי לשמוע את משנתו הימנית בנושאים אלה. הרב נבון דיבר על הצורך בהגבלת קצבאות שמייצרות תלות, נגד הלאמת החמלה ובעד האחריות האישית של כל אדם על עצמו ועל קרוביו. ביחס לסוגיית אי־שוויון ההזדמנויות טען הרב נבון שהתיקון לא יבוא באמצעות אפליה מתקנת, ושהתערבות המדינה בניסיון לצמצם פערים מסבה יותר נזק מתועלת.
יוחנן בן־יעקב, מזכ"ל בני־עקיבא לשעבר ואיש הקיבוץ הדתי, הציג גישה חברתית־כלכלית שונה, הדוגלת יותר בצדק חברתי. בן־יעקב דיבר על הנזקים החברתיים של הפערים המתרחבים, בעיקר בתחומי החינוך והבריאות, ועל הצורך המוסרי בהטלת מגבלות על כוחות השוק. חברי הוועדה שמעו גם את אבי כהן, מנכ"ל המשרד לשוויון חברתי, שכיהן בעבר בתפקידים בכירים במשרדי האוצר והכלכלה ובמשרד ראש הממשלה. כהן דיבר על השפעתן החיובית של מחאות חברתיות על קבלת החלטות בממשלה, ועל חשיבות ההשקעה של המדינה במגזר החרדי ובמגזר הערבי, שבעוד עשרים שנה יהיו יחד כמחצית מהחברה הישראלית. בניגוד לרב נבון, כהן טען שאפליה מתקנת למגזרים מסוימים משיגה תוצאות חיוביות ומצמצמת פערים, ועשויה לקדם שוויון בנקודת הזינוק של ילדים במרכז ובפריפריה.
מתחילים מבפנים
חברי הוועדה נדרשו לדון גם בסוגיות חברתיות וכלכליות בתוך התנועה. הם נפגשו עם נתנאל אלק, סמזכ"ל הכספים וגזבר התנועה, בניסיון לבחון הוזלה של תשלום דמי החברות, ודנו בדרכים לצמצום גביית תשלומים נוספים בסניפים, וברעיונות לקיום ערבות הדדית בין סניפים ביישובים מבוססים לבין סניפים ביישובים חלשים מבחינה כלכלית.
שתי החלטות חברתיות־כלכליות שניסחה הוועדה עברו בסופו של דבר במליאת הוועידה. בהחלטה הראשונה קראה תנועת בני־עקיבא לחבריה לחתור לקיומה של חברה צודקת ומתוקנת. הוועידה הטילה על המזכ"ל ויו"ר המליאה להקים ועדה במליאת ההנהלה הארצית שתברר את משנתה של התנועה ותתווה את דרכה בסוגיות חברתיות וכלכליות אקטואליות. על הוועדה החדשה יוטל גם לבחון את הצטרפות חברי התנועה למחאות חברתיות. נוסף לכך יצאה הוועידה בקריאה למוסדות המדינה לפעול לצמצום הפערים החברתיים וליצירת שוויון הזדמנויות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, בעיקר בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה.
ההחלטה השנייה שהתקבלה עסקה בהתנהלות הכלכלית־חברתית הפנימית של התנועה. הוועידה חיזקה את הדרישה מחברי התנועה להתנהלות כלכלית צנועה ופשוטה, התורמת לצמצום פערים בחברה. חברי הוועידה קראו למערכת החינוך לחנך את התלמידים ולהכשירם להתנהלות כלכלית נכונה, ולמערכת החינוך הדתית לפעול להוזלת שכר הלימוד כדי לקדם שוויון הזדמנויות. הוועדה אף הטילה על הנהגת המחוזות להגביל את התשלומים הנגבים מהחניכים בסניפים, מעבר לדמי חבר והשתתפות במפעלים.
הבשורה החברתית החדשה והיפה שיצאה מהוועדה הייתה הקמת קופת ערבות מחוזית, שאמורה לגלם בפעילותה שלושה ערכים חברתיים: 'והצנע לכת', ערבות הדדית וצמצום פערים. הוועידה החליטה שכל הכנסה עצמית של הסניפים, שאינה כלולה בגבייה המאושרת, תחויב בהפרשת מעשר לקופת ערבות מחוזית. הנהגת המחוז תפנה את כספי הקופה לסניפים הנצרכים על פי שיקול דעתה.
החלטות הוועידה של בני־עקיבא אמנם לא יביאו לשינוי דרמטי בתחום החברתי והכלכלי, אך יש סיכוי שהעיסוק של הצעירים בנושאים אלו יתרום שהדור הבא של הציונות הדתית יגמגם פחות ויתבטא יותר בסוגיות חברתיות.
