לאחר שנתיים של קורונה ואסונות, החרדים התנפלו על חופשת הקיץ

שרת התחבורה מרב מיכאלי שחררה לפני מספר ימים סרטון טיקטוק מפתיע. יו"ר מפלגת העבודה, שקהל היעד שלה נע בדרך כלל בין צעירי וצעירות תל־אביב לזקני מפלגת העבודה בקיבוצים ובמושבים, פנתה הפעם לבחורי הישיבות. צוות הדיגיטל הכין אותה כמו שצריך, ואחרי ברכת "בין הזמנים" מסורתית, בהגייה החרדית הנכונה, היא הזהירה את החבר'ה שישמרו על עצמם לקראת "השטייגען" של אלול.

אלה לא רק מיכאלי וצוות הדיגיטל שלה. מי שיעקוב אחר הדיווחים בתקשורת הישראלית, יראה שמושגים כמו "בין הזמנים" חודרים עוד ועוד לדיווחים, ולא בכדי. שלושת השבועות שהגברים החרדים חופשים בהם הפכו מזמן לאירוע ישראלי. הארץ כולה נצבעת בגדודי משפחות חרדיות, ומצפון לדרום נראה שזה הזמן של המגזר החרדי, שמרחיב את אופקי הנופש שלו ויוצא מהריכוזים החרדיים קדמה וימה, אל ישראל שמחוץ לבני־ברק וירושלים.

משפחות חרדיות רבות למדו כבר לנפוש אף בחופשת חג הפסח, ויש מי שמנצלים גם את "בין הזמנים" שאחרי יום כיפור, אבל אין מה להשוות. המגזר החרדי, שחציו מתחת לגיל 16, עדיין מסמן את "בין הזמנים" של אב כחופשה המרכזית והמשפחתית.

נשארים בארץ

לא ארוכה היא חופשת הקיץ של בחורי הישיבות והאברכים החרדים: ממוצאי תשעה באב, אז אורזים בחורי הישיבות את המזוודות וחוזרים לבית ההורים, ועד לערב ראש חודש אלול. השנה: 19 ביולי עד 7 באוגוסט.

אל תוך שלושת השבועות הללו אמורים מאות אלפי הנופשים החרדים להכניס הכול: נופש מחוץ לבית, ביקור בכנרת ובנחלי הצפון, אטרקציות ומסלולי הליכה מאתגרים. גם הבנות החרדיות, שהחופש שלהן ארוך יותר ודומה לזה של שאר תלמידי מערכת החינוך בישראל, ממתינות למשפחה כולה כדי לממש את חלומות הנופש והיציאה מהשגרה.

"קוֹוי השם יחליפו כוח", קוראים שלטי הפרסום מלוחות המודעות בערים החרדיות, ואוטובוסים של חברות פרטיות עומדים בחוצות הריכוזים החרדיים הגדולים מדי בוקר, ותמורת כמה עשרות שקלים מבטיחים לנוסעיהם יום כיף גדוש אטרקציות.

גם אם ההבטחה איננה ממומשת עד תום, וגם אם "המארגנים" החמיצו את הכריכים הכשרים המובטחים או הגיעו לאתר קיאקים שהתברר כמחלל שבת, עדיין נותרים החוויה והסיפור; עלילות בין הזמנים המופלאות שהצורבים הצעירים ייקחו איתם לספסל הלימודים, שזופים מאור השמש שנחשפו אליו במפתיע, נהנים לחלוק זה עם זה את שראו עיניהם.

אם כך הם פני הדברים בכל שנה, השנה על אחת כמה וכמה. נדמה שהתנפלות כזו לא ראו גם ותיקי בעלי הצימרים בטבריה ובצפת, "ערי הקודש" שהופכות בשבועות הללו לירושלים ולבני־ברק, ושבבתי הכנסת ההומים שלהן אפשר למצוא בימים אלה את כל גווני הציבור החרדי.

בין הזמנים הנוכחי, שהסתיים בסוף השבוע, מהווה למעשה חופשה של שנתיים. חופשת הקיץ בשנה שעברה לא התממשה במלואה, בשל מגבלות הקורונה החלקיות שנשמרו במגזר, מספר החולים הגבוה ובתי הנופש הרבים שסגרו את שעריהם.

השנה, כך נראה, הצעירים החרדים השתחררו משנתיים שלמות של מתח, אי ודאות, תחלואה וקשיים כלכליים, ובהן כמה וכמה אסונות מגזריים – התמותה מקורונה, שהכתה במגזר החרדי בהיקפים נרחבים הרבה יותר מכל קבוצה אחרת בישראל; אסון מירון לפני שלושה חודשים; התמוטטות הטריבונות בבית הכנסת של חסידות קרלין ועוד.

הציבור החרדי חש צורך להשתחרר, והפעם, יותר מתמיד, הוא עושה זאת בארץ. יש גם מי שבוחרים לטוס, אך מספרן של המדינות האדומות, החשש מבידוד והילדים שאינם מחוסנים גורמים לרוב המוחלט לחפש ארבע אמות חדשות בארץ ישראל, ולארץ ישראל לפגוש מגזרים שלא הכירה.

בישיבות נפתחו השנה שוב מחנות הקיץ, הידועים בכינוי הלועזי "קעמפ" – שבוע נופש שנערך לרוב במתחם של ישיבה אחרת בפריפריה. סדר היום רך יותר מאשר בימי שגרה: בבוקר לומדים, בשעות הצהריים יוצאים למסלול הליכה או אטרקציה אחרת, ולקראת ערב מתכנסים למשבצות תוכן בלתי מתקבלות על הדעת בימי שגרה – הרקדה, הרצאה או מפגש עם "חוזר בתשובה" בעל סיפור אנושי מרתק.

הלהיט: פוליטיקה

אחת החוויות המרכזיות והפופולריות של הקעמפים היא "סימפוזיון פוליטי" – עיתונאים, חברי כנסת ופעילים מגיעים לדיון ישיבתי סוער הנמשך שעות, ומהווה לפעמים גולת הכותרת של הקעמפ כולו. חיבתם של בחורי הישיבות לדרמות פוליטיות היא מן המפורסמות.

כמדי שנה אני אוהב להתארח במסגרות כאלו, אף שזהו הקהל התובעני בעולם. ביום שלישי פגשתי את תלמידי ישיבת "היכל יצחק" הליטאית, שנדדה מירושלים למתחם ישיבה תיכונית בבית־שמש. מאות הבחורים הזועמים זעקו נגד בנט, אך לא חסכו את שבט ביקורתם גם מנתניהו וגפני. זהו קהל צעיר ותוסס, שאולי פעם בשנה מביא את הפוליטיקה והנייעס ממרפסת הישיבה אל הבמה המרכזית.

ההתעניינות הפוליטית איננה תחומה למחנות הקיץ הישיבתיים. מי שמתבונן היטב בערוץ הכנסת בשעות הקטנות של הפיליבסטרים הליליים, יכול להבחין ביציע האורחים המלא כל הלילה בעשרות צעירים חרדים. זאת ועוד: מסדרונות הכנסת המתרוקנת, שבשעות הלילה המאוחרות מכילים רק חברי כנסת טרוטי עיניים ועוזריהם, גדושים צעירים חרדים. לעיתים אלה אברכים עם נשותיהם שמסתובבים ברחבי המשכן, פוגשים את נציגי הציבור וזוכים לשעה של קורת רוח דמוקרטית בעולם הזה.

ויש גם חידושים. לפני כשבוע וחצי, בשבוע השני של בין הזמנים – שבו מלאכי זמן קיץ כבר עלו לשמיים, ואילו  מלאכי זמן אלול טרם ירדו – התקיימה בבנייני האומה בירושלים סדרת מופעי "חבורת תרי"ג", הלא היא חסמב"ה החרדית שבשנים האחרונות הפכה לקאלט אדיר בקרב הדור הצעיר.

ההפקה של "חבורת תרי"ג" חדשנית מאוד במונחים חרדיים, וזו הפעם השנייה שהם עולים על במה – ובפעם הראשונה בהיקף גדול כזה, מול אלפי ילדים, בליווי מוצרי לוואי וספרים. מין פסטיגל חרדי שצמח מהשטח, על פי התקן המודרני, שנות אור קדימה מתיאטרון הבובות השכונתי וההפקות הזעירות שאפיינו את המגזר עד כה.

בפעם הראשונה שמופע מעין זה עלה לאוויר, לפני כשנתיים, נדרשו לו אישורים מוועדת הצניעות, שפיקחה מקרוב על התכנים. הפעם הפקק השתחרר, ואלפי ילדים, ביציעים נפרדים לבנות ולבנים, השתתפו בשלושת ימי המופע. את הקיץ שלפני שנתיים אפיינו המאבקים על הופעותיו הנפרדות של מוטי שטיינמץ, אך השנה, מספסלי האופוזיציה, האמרגנים ידעו לתכנן הכול כך שהעסק יתקתק, ולא נשמע קול מחאה.

אירוע אחר, שריכז לא מעט אש ועדיין מסעיר את הרשתות החברתיות, נערך גם הוא בימי בין הזמנים: חגיגות שנה לעמוד האינסטגרם הפופולרי "הרבנית של האינסטגרם" – עמוד רכילות ברנז'אי שמתעד את כוכבני וכוכבניות המגזר, ידוענים וזמרים, וכל מיני מפורסמים ברגעי חיזוק והתעלות שהאישים הללו בחרו לחלוק עם עוקביהם ועם עוקבי "הרבנית". העמוד צבר פופולריות רבה, ובמלאת לו שנה החליטו מייסדיו לערוך אירוע נוצץ בפאב לחוף ימה של תל־אביב. השתתפו בו ידועני האינסטגרם, העוקבים ואורחים נוספים.

ברשת האחות, טוויטר, הצייצנים החרדים הגיבו בזעם: עשרות מובילי דעת קהל תקפו בכעס את האירוע, את העמוד ואת הכוכבנים המדוברים. פולמוס רחב הרעיד את רוחב הפס של המרשתת החרדית, כשמעל הכול מרחפת השאלה: האם הם חרדים בכלל?

התופעה של חרדי האינסטגרם והידוענים החרדים החדשים ראויה לסיקור נרחב ואף לדיון מעמיק, והיא מעוררת רגש אדיר בקהל החרדי, אבל בעבור כוכביה זו בעיקר חגיגה מתמשכת של אוכל, יופי, אופנה נוצצת ועשרות אלפי לייקים ועוקבים. כל מה שאפשר לקבל – או לקנות. האם הם חרדים? כנראה, ולו משום שהם מרגיזים רק חרדים, שהם היחידים שמודעים לקיומם.

גלי ההדף של הנגיף

השבוע, בצל כותרות על סגר עתידי אפשרי, יפתחו עשרות אלפי בחורי הישיבה והאברכים את חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. הם יתאמצו לשוב מהחטאים והשגיאות של השנה החולפת, ידחיקו מחשבות פסולות וינסו לקבל על עצמם עול מצוות ויראת שמיים ביתר שאת. מי יודע, אולי הפעם יצליחו.

עולם הישיבות החרדי טרם התאושש ממשבר הקורונה. אלפי בני ישיבות שנתקעו ללא קורת גג חינוכית בימי המגפה עדיין לא מצאו מסגרת, והם מסתפקים במסגרות ביניים או עוזבים את עולם הישיבות. העיתונאית אפרת פינקל חשפה לפני כשבוע בעיתון "בקהילה" שמאות בחורים קיבלו הודעות על כך שלא ימשיכו בישיבתם בשנה הבאה, שבועיים בלבד לפני פתיחת הלימודים. אלה ועוד הם גלי ההדף של המגפה, שהטילה כאוס בעולם החרדי, על הנהגתו הרבנית והחינוכית, ומוסיפה לטלטל אותו.

השמועות על מגבלות הקורונה מגיעות גם לעולם החרדי, ומתקבלות בחשש אדיר. בסבב הקודם היו לפחות כמה נציגים שייצגו את האינטרסים של המגזר מול מקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה, אך עכשיו גפני ודרעי נעדרי כוח של ממש, והחרדים עלולים למצוא את עצמם חשופים הן מול הנגיף המאיים והן מול הזעם הישראלי המצטבר.