ההודעה של ליאו מסי, כי הוא נאלץ לעזוב את הקבוצה ואת הליגה הספרדית אחרי 21 שנה, היא אירוע עצוב לא רק לאוהדי כדורגל. הרי לא חסרים כאלה שלא עקבו אחרי כל גול או בישול של אגדת הכדורגל הזו, אלא פשוט התאהבו בדמותו של "הפרעוש" הזריז והמבריק ובכל מה שהיא מסמלת: יציבות רבת שנים, הגעה לפסגות תוך שמירה על אופי צנוע, כי מסי הוא בן בית.
הלב נחמץ לראות אתמול (ב') בצהריים את מסי בחליפת עסקים וחנוט בעניבה פורץ בבכי בשניות הראשונות של מסיבת העיתונאים, כאשר אשתו אנטונלה ממהרת לשלוף פיסת טישו קטנה ומקופלת מהתיק ולתת לבעלה, בעוד שלושת ילדיו מנפנפים רגליים באוויר בכיסאות שלהם. היה קשה לראות את מסי מתקשה למצוא את המילים, לא מוכן לעזיבה הזו לפחות כמונו, אם לא יותר.
באולפן שהתכנס בערוץ One , טרם מסיבת העיתונאים, לדון בנסיבות שהביאו למצב הביש הכלכלי שהביא לעזיבתו, צוטט מסי בריאיון עבר כאומר: "אם אי פעם אעזוב את ברצלונה זה רק כי יסלקו אותי, כאן זה הבית שלי". ברגע האמת, מסי לא הצליח אפילו להיפרד מאוהדיו כמו שצריך במגרש בשל הקורונה. המגפה לוקחת אירועים בסדר גודל חד פעמי ומועכת אותם למסיבת שתייה מצומצמת של אנשים ספורים עטויי מסכות. כמה עצוב.
מסי הארגנטינאי ששיחק בספרד הוא אחד המותגים הכי ישראליים שיש, כי מסי התבגר יחד איתנו ועם הילדים שלנו. במשך השנים, הילדים שלנו החליפו גנים, סיימו בתי ספר, אבל המשתנה הקבוע בחיינו ובחייהם תמיד היה מסי במדי ברצלונה. במשחקי הפיפ"א ובקלפי הסופרגול, מסי תמיד היה שם להוסיף אקשן. הוא הפך לאבא, גידל זקן, נראה כמו האיש ברחוב, לא בריון, נמוך מאוד, עד שבילדותו טופל בהורמוני גדילה, ילד שגדל במשפחה ענייה אבל הצליח להגיע הכי גבוה שאפשר.
בילדותי, הילדים (וגם הילדות) לבשו חולצות של סטיב אוסטין, האיש השווה מיליונים. כיום ילדי ישראל רבים לובשים את החולצה של ליונל מסי – מס' 10 במדי ברצלונה, האיש השווה, על פי ההערכות, מאות מיליונים. הספקתי לקנות חליפה כזו לבני הבכור, והשנה גם לבני הצעיר. עשר שנים ארוכות נמתחות ביניהם. מהיום צריך להתייחס אליהן, גם אם ניקנו בבזאר ליד הבית ולא בחנות של אצטדיון הקאמפ נואו, כפריט אספנים.
הטיבה לצייץ זאת בטוויטר לימור קרליק כשכתבה באכזבה שזורה בציניות כי: "חוסר האחריות הזו של מסי, לעזוב את ברצלונה אחרי שכולם כבר קנו ילקוטים לשנה הבאה". כי מסי בלי ברצלונה זה כמו אפונה נותנת גט כריתות לגזר, כמו מקרטני בלי לנון. סיפור חייו במדי ברצלונה הוא מעבר לאירוע כדורגל או חיבה ישראלית מוגזמת למרצ'נדייז כי מסי התגנב גם אל החלומות והכיסופים של הילדים והוריהם לנסות להיות כמוהו יום אחד.
"נתתי הכול למען החולצה הזו מהרגע הראשון", אמר מסי במסיבת העיתונאים. לא פחות מזה שלאוהדים רבים, בהם גם צעירים מאוד, יהיה קשה להיפרד מהחולצה של מסי בברצלונה, גם למסי יהיה קשה להיפרד מהחולצה. מסי מצטייר כמענטש אמיתי, בחור סנטימנטלי שאמר במסיבת העיתונאים שלא ישכח לעולם מכל הרגעים דווקא את הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה. למרות שהגיע הכי רחוק שרק אפשר – נראה שלא שכח לרגע מאיפה הגיע.
עם עזיבתו של מסי גם אנחנו מוצאים את עצמנו השבוע מחשבים כמה מעט מסיבות חנוכה עוד נשארו לנו עד שלא יהיו לנו יותר ילדים שהולכים לגן בחליפת מסי, מגלים שאנחנו כבר לא כל כך צעירים כמו שחשבנו.
