1. שר האוצר המיתולוגי לוי אשכול היה נוהג לומר שאם פעם יְגדל זקן – תקרוס כלכלת ישראל. כשנשאל למה, היה משיב: כי הרעיונות הכי טובים למיסים חדשים באים לי בזמן הגילוח. בשנים שעברו מאז, הקדמה האנושית השועטת הותירה מאחור את הצורך בגילוח. כיום יש לנו שר אוצר מזוקן שבכל זאת מפיק רעיונות רבים למיסים חדשים. יותר מזה: המיסים העכשוויים לא נועדו רק להשיג כסף לאוצר המדינה, אלא בעיקר לחנך אותנו, האזרחים. וזה נהדר, כי מי יחנך אותנו אם לא השרים.
2. עם כניסתה לתפקיד הצהירה שרת החינוך שהיא רוצה שבבתי הספר יהיה כיף לתלמידים, למורים ולמנהלים. שאשא־ביטון היא אישה נבונה עם כוונות טובות, אך כמה התבטאויות שלה עוררו חשש שלממשלת השינוי חשוב יותר הכיף מאשר החינוך במשמעותו המסורתית. מדיניות המיסים החדשה מבהירה שטעות בידינו: הממשלה מסתייגת לכל היותר מחינוך הילדים לערכי מורשת ולידע, אך את המבוגרים היא ששה לחנך. "לייצר שינוי התנהגות", הגדיר זאת ראש הממשלה החליפי לפיד. מס פחמן יחנך אותנו לצרוך פחות חשמל, מס קולה יחנך אותנו לשתות מים, ומס על כלים חד־פעמיים יחנך אותנו להגן על הסביבה.
3. אולי זוהי עוד דוגמה לעיקרון מרתק: חוק שימור השמרנות. הכלל הזה קובע שמי שמערער על נאמנות מסורתית ועל שמרנות בריאה בשם הפתיחות הנאורה, נוטה לעיתים לגלות שמרנות קיצונית או נוקשות מוגזמת בדברים אחרים, שחשובים לו באמת. שופטי בית המשפט העליון, למשל, כופים על כל המוסדות בישראל שקיפות ופתיחות פרוגרסיבית, ורק מוסד אחד הם פוטרים מהדרישות הללו: בית המשפט. השופטים עצמם מתעטפים בגלימות שחורות מימי הביניים, נבחרים בידי ועדה שדיוניה חסויים, מקוּדמים בשיטת הסניוריטי השמרנית, ואוסרים להכניס לאולמות הדיונים שלהם מצלמות ומיקרופונים. חוק שימור השמרנות נפוץ בעוד תחומים: אנשים שמזלזלים בחוקי הכשרות היהודיים מטפחים לעיתים חוקי כשרות נוקשים משלהם, תחת הכותרת "טבעונוּת"; אצל חסידי האקולוגיה הקיצוניים, ביניהם אתאיסטים, אפשר לזהות לא מעט גינונים דתיים מובהקים; ואילו אצלנו היום, ממשלה שמסתייגת מכפייה נוקשה בחינוך ילדים מעבירה את הכפייה החינוכית הזו להוריהם.
4. רבים ציינו שהמיסים החדשים מתמקדים בהדברת התנהגויות שרווחות אצל החרדים, אך מתעלמים מנזקים סביבתיים החביבים על תושבי תל־אביב, כמו טיסות מזהמות לחו"ל, או קפסולות קפה חד־פעמיות. בסך הכול שבעה שרים בכירים – רבע מהממשלה – הם תל־אביבים. הממשלה הזו תצטרך להתאמץ הרבה יותר כדי לחרוג מתחומי העניין והאינטרסים של מדינת תל־אביב.
5. במקביל למלחמת החורמה שאסרה הקואליציה על הסוכר, היא מנסה לקדם יחס סלחני לסמים קלים. האם חברות המזון יזכו ליותר אהדה ממשלתית, או לפחות להעלמת עין, אם יוציאו מהמשקאות הקלים את הסוכר, ויחליפו אותו בקנאביס?
6. עמיתי יותם זמרי הציע כמה מיסים חדשים שיוכלו להשתלב היטב במדיניות המיסוי החדשה של הממשלה. אני מציע מס חינוכי נחוץ נוסף, והוא "מס שֶ". בשנים האחרונות הולכת ונגדמת הקידומת הלשונית "כש", וצעירינו מסתפקים בשי"ן יתומה. כך נולדים משפטי־תפלצת, כאלו הפותחים ב"שהלכנו", "שהגעתי", "שיהיה", וכן הלאה. מס יעיל יוכל לחולל כאן פלאים. שיהיה מס כזה, נראה מי ישכח את הכ"ף. ואם כבר, אשמח גם למִלווה מלמולים שיוטל על המפטפטים בתפילה, ואולי גם לארנונת לכו נרננה, שתוטל על שליחי ציבור המתעקשים על תפילת ליל שבת בנוסח קרליבך בשבתות הקיץ. גובה הארנונה יהיה ביחס ישר לאורך התפילה.
7. יש לקוות ששרי האוצר מעתה ואילך – מזוקנים ומגולחים גם יחד – יבינו את הפוטנציאל החינוכי הטמון במדיניות המיסוי הישראלית. קופת המדינה תצא נשכרת, האזרחים יתחנכו להפליא, ואולי אפילו העיתונאים יפרגנו, כל עוד לא ייפגע אורח החיים החביב עליהם. עד היום שמישהו יטיל מס על מיסים חינוכיים. כי אולי יום אחד מישהו יעיר שלא בדרך הזו מחנכים; שהתנהגות הפוליטיקאים שלנו בזמן האחרון אינה מכתירה אותם כמופת חינוכי נאצל; שמוטב שיפסיקו להפר הבטחות ולסחוט משרות וכיבודים, לפני שהם מציגים עצמם כמחנכי הדור. אם בכל זאת יתעקשו לחנך אותנו – שישלמו.
8. ואם לא יוטל מס על התנהלות פוליטית כזו, תמיד נוכל לגבות את התשלום הזה בקלפי.
