בשבוע שעבר פרסמנו כאן חלקים מתוך מסמך של המכון למחקרי ביטחון לאומי שחובר על ידי חמישה חוקרים ובו נכתבו דברי הערכה ושבח למנהיגות הערבית בימי מבצע "שומר החומות". נטען במאמר שהמנהיגות הערבית גילתה "אחריות ואיפוק" וכי המהומות נעשו על ידי "צעירים משולי החברה הערבית משוסים על ידי קבוצות רדיקליות לאומניות, וקבוצות קיצוניות מקרב הימין היהודי העמוק".
בריאיון לתכניתו של קלמן ליבסקינד בכאן11 אמר אחד מכותבי המסמך, תא"ל במיל' מאיר אלרן, סגן ראש אמ"ן לשעבר, כי בעיניו מה שהתחולל כאן בחודשים אפריל-מאי, בזמן "שומר החומות", אלו "אירועים", בניגוד למושגים "מאורעות" או "פרעות" שנקט המראיין. ובכלל, הסביר אלרן, "היו אירועים משני הצדדים.. שני הצדדים היו לא בסדר באירועים האלה". כלומר, לשיטתו של אלרן היו כאן "קיצוניים משני צדדים" שהם אשמים באותה מידה. במקום "להתעסק בעבר" הציע אלרן להביט אל העתיד הכול כך אופטימי. "יש כאן דבר חדש, בוא נדבר על הדבר החדש", מה שחשוב, אמר אלרן, זה שיתוף הפעולה הפוליטי בין מפלגות ערביות למפלגות יהודיות. אלרן הסביר לליבסקינד שההתעקשות שלו להבין מדוע יצאו אלפי ערבים ישראלים בפרעות ומהומות, רצחו יהודים, שרפו בתי כנסת ותחנות משטרה זו התעסקות בעובדות פחות חשובות.
אלרן עקבי בשיטתו, כבר בריאיון שלו באתר "דבר" בעיצומם של המהומות אמר כי אם רק יעצרו 2,000 איש, "אלף מכל צד", כל סיפור המהומות ייגמר. כאילו הבעיה שהתפוצצה פה לפני כמה חודשים היא בעיית שוליים בחברה היהודית והערבית כאחד.
אך אלרן כן מתעלם מהלאומנות האלימה של ערביי ישראל אבל היא לא הולכת לשום מקום. הגישה שהציג ושמעלימה עין מההסתה של כהני דת ושל חברי הכנסת הערבים, ומתמיכתם במחבלים – היא זו שהביאה למחדל הבלתי נסלח של גורמי אכיפת החוק אל מול הפרעות. משטרת ישראל הופתעה לראות את הגל האלים בחברה הערבית והיא נכשלה במילוי תפקידה. הכישלון הזה לא היה מחויב המציאות, הוא נבע בראש ובראשונה מההתעלמות מהממד הלאומני ההולך וגואה בחברה הערבית.
אז לפני שמתלהבים משיתופי פעולה בין התנועה האיסלאמית למפלגות יהודיות ואומרים הלל צריך להתבונן אל המציאות בשטח. והמציאות בשטח איננה אופטימית כפי שטוען אלרן.
הנה דוגמא קטנה ועצובה לאימוץ הלאומנות הפלסטינית על ידי ערביי ישראל; בנצרת, העיר הערבית החשובה בישראל, יש ארגון נוער או מעין תנועת נוער הקרויה "חיראק אל-נסראווי אל-פלסטיני". בשבועות האחרונים הפעילה התנועה הזו בני נוער לצייר ציורי קיר על אחד הקירות בעיר. בני הנוער מציירים ויד נעלמה מוחקת את הציורים. אבל הצעירים היו נחושים יותר וכך תמונה מצוירת של המחבל באסיל אל-ארג', מעטרת בגדול את קיר הציורים בעיר. אל-ארג' עמד בראש חוליית טרור מבית לחם והוא חוסל על ידי כוח ימ"מ.
אבל מלבד ציורים של מחבלים תנועת הנוער הזו מבקשת לחבר בין צעירים לדמויות מעוררות השראה. לפני מספר שבועות הם ארגנו ביחד עם עמותת "אל-דאר לתרבות ואומנות" מפגש פומבי גדול בנצרת ברחובה של עיר. הגיעה לשם הפעילה ממזרח ירושלים, מונא אל-כורד, שהפכה לסמל המאבק בשיח ג'ראח.
גם "חיראק אל-נסראווי" וגם עמותת "אל-דאר לתרבות ואומנות" מכוונות לנוער ערבי צעיר. בהגדרות העמותה של "אל-דאר" נכתב כי מטרת העמותה היא "פיתוח ידע ומיומנויות בתחום התרבותי והאומנותי של קבוצת היעד ובמיוחד ילדים ונוער… והשתתפות בקידום ערכים אנושיים נשגבים ותרבות של זכויות אדם".
כמה נעלה. ומה יותר מקדם ערכים אנושיים ונשגבים מאשר להזמין לשיחה עם בני נוער את המחבל שרצח את חייל צה"ל משה תמם ז"ל?
למעגל השיח לפני בני הנוער הגיע לא אחר מאשר מחבל משוחרר, רושדי אבו מוך, שישב בכלא על חטיפתו ורציחתו של חייל צה"ל. הוא התקבל במחיאות כפיים סוערות. אחר כך הסביר לבני הנוער על ההקרבה של מחבלים אחרים ועל הסבל ארוך השנים שלהם בבתי הכלא בישראל.
אחריו עלו לדבר צעירים אחרים. לא נוער מ"שולי החברה הערבית" כלשון המאמר של המכון למחקרי ביטחון לאומי אלא ילדים-טובים-נצרת. הם שרו את המנון פלסטין ולא שכחו להודות לאבו מוך על דבריו החשובים. אחרי הכול, מדובר באדם מעורר השראה.
אנשי "חיראק אל-נסראווי" הסבירו בעמוד הפייסבוק שלהם מה המסר שהם ביקשו להעביר באותו אירוע עם אל-כורד והמחבל רושדי אבו מוך: "אדמותינו וביתנו נגזלו במשך למעלה מיותר ממאה שנה, עוד לפני הקמת היישות הקולוניאלית הציונית", נכתב בדברי ההסבר לאירוע ומכאן החשיבות לדבר על "מה שקורה בפלסטין היום".
באום אל פאחם אפשר למצוא מנהיגי נוער, אנשים שעוסקים בחינוך נוער המקדמים נרטיב המהלל את שלושת בני משפחת ג'ברין שרצחו שני שוטרים ישראלים על הר הבית ב-2017. לא מדובר באנשים משולי החברה הערבית אלא באנשים בעלי מעמד מכובד.
הערצת מחבלים בחברה הערבית בישראל היא תופעה רחבה, לא שולי שוליים. מקדמים אותה פוליטיקאים, אנשי דת, עובדי עיריות וגם ארגוני נוער. בחלקים נרחבים בחברה הערבית היום רושדי אבו מוך, המחבל המשוחרר מבאקה אל גרביה, הוא גיבור לאומי, סלב פלסטיני.
יתכן ומנסור עבאס מבטא עמדה חיובית מאוד מבחינת יחסי ערבים-יהודים ויש לברך על שיתופי פעולה פוליטיים כנים בין מפלגות יהודיות לערביות, אך עוד מוקדם לדעת מה יצא מהתבשיל הפוליטי הזה. עם זאת, כל עוד, רוצח של חייל צה"ל נחשב לגיבור לאומי בעיני בני נוער בנצרת, ורוצחי שוטרים ישראלים הם דמויות נערצות באום אל פאחם, יש פחות מקום לאופטימיות. ואם נטשטש או נקטין את האירועים הללו בחברה הערבית בהם מחבלים הם גיבורי תרבות, דמויות מופת, לא נתקדם לשום מקום.
מארגון "חיראק אל-נסראווי אל-פלסטיני" נמסרו הדברים הבאים: "איננו משתפים פעולה עם מקורות ציוניים".
