ח"כ ג'ידא רינאווי־זועבי (מרצ) עוררה השבוע סערה. היא התראיינה ל"רדיו מכאן" וטענה שאם הממשלה תלך לעימות צבאי הקואליציה תיפול. "גם מרצ וגם רע"ם לא יסכימו לדבר כזה. הנוכחות של מרצ ורע"ם בקואליציה מגבילה את פעילותה של כל החלטה צבאית", אמרה. "אם נתניהו היה ראש הממשלה, תגובת הממשלה הייתה חזקה יותר". רינאווי־זועבי כיוונה לתגובה המדודה של ישראל כלפי הירי מלבנון בסוף השבוע שעבר.
הדברים של זועבי זכו לתגובה חריפה, בימין (ברור) אבל גם בשמאל ובמיוחד במרצ. אף אחד לא מוכן שם להרוס עוד יותר את הלגיטימציה הרופפת של הממשלה הזאת, שנשענת על 61 חברי כנסת, ארבעה מהם של רע"ם, ולהסכים למשוואה שלפיה תגובה צבאית היא פועל יוצא פוליטי בלבד. השרים תמר זנדברג ועיסאווי פריג' ואפילו מוסי רז, כולם ממרצ, הסתייגו מהדברים. מישהו שם אמר לי שהממשלה הזאת תהיה הרבה יותר קשוחה אם יהיה עימות צבאי גדול רק כדי להוכיח שהיא לא תלויה בקולות הערבים.
מה יקרה במצב כזה? בנט בינתיים מכיר במגבלות הכוח ובצורכי השעה. התגובה המידתית שלו על הירי מלבנון שמרה על האיזון, והשקט היחסי חזר לגזרה. הוא לא רוצה הסלמה של המצב גם בעזה. יש לישראל סף סיבולת משלה, בעיקר בימים שבהם משתוללת כאן מגפה קטלנית שהממשלה לא בדיוק יודעת איך להתמודד איתה. מלחמה בשלוש חזיתות, לבנון, עזה והקורונה, בימים שבהם הציבור זועם ומרוט עצבים גם ככה – עלולה לגרור מחיר נורא. צריך להרגיע.
"עימות צבאי יפיל את הקואליציה? אז שיפיל", הודיעה שרת הפנים איילת שקד, אבל גם היא לא בהכרח צודקת. אני מציע לשים לב לח"כ מנסור עבאס, איש המפתח, שלא אמר מילה בוויכוח הציבורי שהתעורר סביב הדברים של ח"כ זועבי. עבאס נמצא עמוק בתוך הקואליציה. הוא לא רוצה לעצבן היום אף אחד. בימי בין המצרים, שבהם התקיימו תפילות יהודים בהר הבית, עבאס והתנועה האסלאמית שהוא מייצג לא הגיבו כמעט. את ההתנגדות הביעה הרשימה המשותפת.
גם בעימותים בשכונת שייח'־ג'ראח אין נציגים של רע"ם, אלא בעיקר של המשותפת. אחמד טיבי וחבריו היו אלה שחסמו את דרכם של אנשי הציונות הדתית לשכונה בתחילת מאי, אחרי שיאיר לפיד קיבל את המנדט להקמת הממשלה. "עבאס רוצה לשמור על היחסים הטובים עם איילת שקד ולא עם הפלסטינים שלוקחים להם את הבתים", חושפים שיניים ברשימה המשותפת.
עבאס שומע את הביקורת. הטענה היא שהוא מוותר על הזהות הפלסטינית והלאומית שלו לטובת המאבקים האזרחיים שהוא מנהל. מצד שני, הוא גם נהנה מהמעמד המיוחד שלו. התמונה שבה עבאס יושב מדי שבת באוהל גדול בכפר מע'אר ומקבל קהל שמגיע מכל המגזר כמו ראש ממשלה חליפי – מהלכת קסם ביישובים הערביים וגם על יו"ר רע"ם עצמו. עבאס נחשב בעיני רבים בעל המאה, אחרי שקיבל 53 מיליארד שקל בתקציב המדינה, מספרים אמיתיים או מדומים שעליהם מתנהלת מלחמת עולם בין המפלגות הערביות.
רבים רואים בעבאס בעל המאה, אחרי שקיבל 53 מיליארד שקל בתקציב המדינה, מספרים אמיתיים או מדומים שעליהם מתנהלת מלחמת עולם בין המפלגות הערביות
עבאס, טוענים מתנגדיו, לא מגיב גם על האירועים שבין המבצעים, ואין שום סיבה שיפוצץ את הקואליציה גם אם יהיה עימות צבאי. צה"ל יורה ושולח את מטוסי חיל האוויר, ובצדק, כדי להגיב על כל בלון תבערה שנשלח מעזה, ועבאס לא מצייץ. חשוב לו יותר לשמור על מה שיש. קחו למשל את ח"כ מאזן גנאים, שנחשב עושה הצרות של רע"ם. גנאים לא תמך בהקמת הממשלה, הוא גם לא שייך לתנועה האסלאמית, ולא מחויב להחלטות של מועצת השורא. בעבר היה גנאים איש בל"ד וביקש לרוץ עם מרצ.
עבאס מבקש היום למנות את גנאים לסגן שר השיכון, כדי שיתפטר מהכנסת במסגרת החוק הנורווגי. כך יכניס עבאס פנימה את אימאן ח'טיב יאסין הנאמנה לו, וישמור על שלמות הקואליציה. גנאים מסרב לפי שעה לתרגיל השלטוני הזה. הוא רוצה תפקיד עם סמכויות וקשה למצוא לו הרבה כוח במשרד של זאב אלקין.
הקרב על ההישג
המלחמה האמיתית של עבאס היא לא עם הממשלה והקואליציה אלא עם הרשימה המשותפת. שעות ארוכות אל תוך הלילה ישבו בתחילת השבוע נציגי הרשימה הזאת עם פקידי האוצר. המטרה של אחמד טיבי ואיימן עודה היא להשיג נתח ממשי בתקציב ולנופף בו מול הציבור הערבי, ובעיקר מול העיניים של עבאס. על הפרק עומדות תוכניות פיתוח וחוק החשמל בתמורה לתמיכה בתקציב המדינה.
יש מלחמות היהודים ויש מלחמות הערבים. שר האוצר אביגדור ליברמן מוכן לשבת עם טיבי ועודה שאותם הוא מבקש לטרנספר ומכנה אותם תומכי טרור, והם שמחים לנהל איתו את המשא ומתן התקציבי הזה. כל אחד והחשבונות התועלתניים שלו. טיבי ועודה רוצים להראות שהם יכולים להשיג מה שהם רוצים בלי להתבזות מול הממשלה הציונית כפי שעושה מנסור עבאס. הם רוצים להוציא אותו קירח מכל הכיוונים. הם ינסו להוכיח כי התקציבים שקיבל, הם רק על הנייר לעומת הקופה האמיתית שהם מביאים.
מנסור עבאס, כך אומרים לי בקרבתו, עוד יפיל את הממשלה על הישגים של הרשימה המשותפת במסגרת התקציב ולא על עימות צבאי. זו הסכנה האמיתית שנשקפת לממשלה. השר עיסאווי פריג' וג'ידא רינאווי־זועבי לא יערערו את הקואליציה למרות ההצהרות השנויות במחלוקת. הם מחויבים למרצ ולא פופולריים במיוחד בציבור הערבי. פריג' אפילו התעמת בשבוע שעבר עם חבריו אחרי שטען כי יש ערבים שחוזרים ממסעות בטורקיה עם תעודות בדיקות קורונה מזויפות. קשה להניח שהוא יקום מכורסת השר וינסה להקים אי פעם סיעה עצמאית.
ח"כ אבתיסאם מראענה (העבודה) לא התערבה בוויכוח שעוררה רינאווי־זועבי. היא עסוקה במאבקים חברתיים ואזרחיים אחרים. בקיצור, רק עבאס עוד יפיל את הממשלה ורק אם יראה את אנשי המשותפת מקבלים יותר ממנו. הסיכוי קלוש, ואולי לא קיים.
