"נמאס לי כבר להיות ממלכתית", כתבה השבוע בפייסבוק סיוון בזק, חברת גרעין ההתיישבות של היישוב חירן. כבר 11 שנים שהיא ומשפחתה מתגוררים עם עוד למעלה משלושים משפחות במחנה יתיר שבהר חברון, בהמתנה ליישוב החדש חירן שנקראו להקים בהר הנגב. "מי היה מאמין שנגור במחנה זמני כל כך הרבה שנים, חבורה שהגיעה לנגב כדי להקים יישוב… חשבנו שייקח שנה, שנתיים, אולי שלוש, אבל משהו שם למעלה תקוע, בירוקרטיה על בירוקרטיה, תירוצים על תירוצים, מצב בלתי נסבל".
בפעם הראשונה ביקרתי את חברי גרעין חירן חצי שנה לאחר שעלו למקום. היו שם 12 משפחות ושלושים ילדים. היום גרים שם במבנים יבילים 36 משפחות וכמאתיים ילדים. כשביקרתי שם, הילד הגדול ביישוב, שיראל לנדאו, היה בכיתה ב'. לאחרונה הוא סיים כיתה י"ב.
שמואל וסיוון בזק היו אחד הזוגות בגרעין הראשוני. על התיישבות בנגב הם חלמו מיד לאחר חתונתם, עוד כשהתגוררו ברעננה. "הנגב קסם לנו", סיפרה לי אז סיוון. השבוע היא נשמעה כמעט מיואשת. "כל פעם יש תחושה שדברים מתקדמים ועוד רגע זה קורה, ואז מחזירים אותנו הרבה מאוד צעדים אחורה. אתה תופס את הראש ולא מבין. מדובר ביישוב שהקמתו אושרה מזמן. חלק ממשפחות הגרעין הראשוני כבר התייאשו ועזבו. הגעתי לכאן עם שלושה ילדים שהגדול בן ארבע והיום הוא בן 15. בשבת האחרונה הוא שאל אותי 'אימא, מה עוד צריכים לעשות כדי שהיישוב יקום. אני לא רוצה להתחתן פה ולגור כמוכם בקרוון'. קשה לי היום להגיד לצעירים ממני לכו תקימו יישוב בנגב, כשאני רואה כמה שנים זה לוקח".
הסיפור של חירן מתחיל לפני למעלה מעשרים שנה. ממשלת נתניהו הראשונה החליטה בשנת 1996 על הקמת חבל ארץ חדש בצפון הנגב, בין ערד לצומת שוקת, בסמיכות לקו הירוק, שייתן מענה לצרכים הביטחוניים והדמוגרפיים באזור. התוכנית להקמת חירן אושרה במועצה הארצית לתכנון ובנייה כבר באפריל 2002, ובחודש יולי של אותה שנה אישרה אותה גם הממשלה.
סיוון בזק, תושבת חירן: "מדובר ביישוב שהקמתו אושרה מזמן. חלק מהמשפחות כבר התייאשו ועזבו. הגעתי לכאן כשהילד הגדול היה בן ארבע והיום הוא בן 15"
בסיוע תנועת אור גובש גרעין משפחות ראשוני ליישוב, ושבוע לפני ראש השנה תשע"א הוא התיישב באופן זמני במחנה יתיר. מאז, ואף שמדובר בתחומי הקו הירוק, לא הייתה מהמורה בירוקרטית שחירן לא נתקל בה. הירוקים ניסו לבלום את התהליך, וארגוני השמאל "במקום" ו"עדאלה" תקעו מקלות בגלגלי התכנון בגלל אנשי שבט אבו אל־קיעאן שישבו על חלק מהשטח. אבל עם הזמן הוסרו העיכובים, וגם התושבים הבדואים חתמו על הסכמי מעבר ליישוב חורה. פינוי התושבים עדיין לא הושלם, אבל בכל מקרה הם יושבים רק על עשרות דונמים מתוך 3,500 דונם של היישוב העתידי, שאמור לכלול בעתיד 2,400 יחידות דיור ולאכלס עשרת אלפים תושבים.
לחירן יש כבר תב"ע מאושרת, ועבודות עפר ראשוניות בוצעו במקום כבר לפני ארבע שנים, אבל זהו. אין עדיין כבישים וגם אין תשתיות מים, ביוב וחשמל, כי המכרז לשיווק המגרשים עדיין לא יצא.
שמואל בזק הוא יו"ר המזכירות של הגרעין. מכיוון שחירן אמור להיות יישוב עירוני ללא ועדת קבלה, למשפחתו ולשאר חברי הגרעין לא תהיה כנראה עדיפות ברכישת מגרשים לבנייה ביישוב החדש. "הבנו שמאבק שלנו על זכות לעדיפות רק יעכב את הקמת היישוב וּויתרנו", מספר בזק, ומציין כי רק בחצי השנה האחרונה התעניינו כמאה משפחות בהצטרפות לחירן.
בני ערובה
במשך זמן רב שיווק המגרשים ליישוב התעכב משום שחירן הוגדר כשכונה של היישוב מיתר. בהמשך הוחלט להגדיר את חירן כיישוב חדש במועצה האזורית תמר. לפני כשנה וחצי חתם שר הפנים הקודם אריה דרעי על העברת חירן לתמר. חברי הגרעין במחנה יתיר חגגו את האירוע בקידוש, אלא שעם הזמן הם גילו שלמועצה החדשה שלהם לא בוער לקדם את היישוב.נגב
בסוף דצמבר 2020 פרסמו ברשות מקרקעי ישראל שהם עומדים להוציא את חוברות המכרז למגרשים בחירן בחודש פברואר. זה לא קרה. לאחר מכן פורסם שהחוברות יתפרסמו בחודש מאי, ואז ביולי, וכעת מדברים על סוף אוגוסט. אחד הדברים שמעכבים את היציאה לשיווק המגרשים הוא חתימה של המועצה האזורית תמר על פטור מהיטלים ואגרות. בתמר, מסתבר, לא ממהרים לחתום.
המועצה האזורית תמר משתרעת על פני שטח עצום של 1,570,000 דונמים, אבל יש בה רק שישה יישובים ופחות מ־1,500 תושבים. תמר כוללת בשטחה את מלונות ים המלח ואת מפעלי ים המלח, שמניבים לה עשרות מיליוני שקלים של ארנונה והופכים אותה למועצה העשירה ביותר בהכנסות ביחס למספר התושבים. בשנים האחרונות החליטה מדינת ישראל לעשות צדק חלוקתי ולהעביר חלק מההכנסות של תמר לשכנותיה כמו דימונה וערד, העניות במשאבים מכניסי ארנונה.
בתמר, כצפוי, מאוד לא אהבו את המהלך. דב ליטבינוף, ראש המועצה לשעבר של תמר, ניסה לעכב את סיפוח חירן למועצה, כמרד נגד העברת ההכנסות. כעת טוענים גורמים בהתיישבות שראש המועצה הנוכחי ניר ונגר מעכב את החתימה שנדרשת לשיווק המגרשים. למעשה, מועצת תמר מחזיקה את חירן כבן ערובה במאבקה מול המדינה על הכנסותיה, ומעדיפה את טובת תושביה על פני טובת הנגב. במועצת תמר סירבו להתראיין בנושא, ורק מסרו בתגובה: "המועצה האזורית תמר מצויה בימים אלו בדין ודברים בנושא עם משרדי הממשלה השונים, ותפעל, כדרכה, אך ורק על פי האינטרס הלאומי של מדינת ישראל וכמובן בהתאם לאינטרסים של תושבי המועצה".
"האופטימיים בחירן מקווים לעלות ליישוב הקבע כבר בקיץ הקרוב", כתבתי בפברואר 2011. "הריאליים יותר מדברים על קיץ 2012, והפסימיים מדברים על שלוש שנים לפחות של המתנה". כעת המצב הוא שגם אם שיווק המגרשים לחירן יֵצא בקרוב, יידרשו עוד כשנתיים או שלוש שנים לפיתוח תשתיות, עד שניתן יהיה לבנות. שמואל בזק מזכיר שחירן הוא רק היישוב הראשון בשרשרת יישובים שאמורים לקום כחלק מתוכנית מבואות ערד. "במבצע שומר החומות היה קשה לנסוע בין צומת שוקת לערד בגלל החסימות שהיו בכביש", מזכיר בזק. "תחשוב איזו תרומה יכולה להיות לעוד 2,400 משפחות יהודיות שיתגוררו על הציר הזה".
מרשות מקרקעי ישראל נמסר בתגובה: "אנו עושים מאמץ לקדם את הוצאת החוברת בשבועות הקרובים, לאחר שהתעכבה עקב מחלוקת בין משרד הבינוי והשיכון למועצה אזורית תמר בנושא הפיתוח".
