שקשוק המפתחות באגף 10 בכלא מעשיהו עדיין לא נדם אחרי שנפתחה הדלת ואהוד אולמרט יצא לחופשי, והוא כבר מבקש חנינה מהנשיא. החברים הטובים של ראש הממשלה לשעבר עדיין בכלא, אחרי שהורשעו בפרשיות שגם בהן הוא היה מעורב עד צוואר, אבל אולמרט רואה את עצמו בעולם אחר, מבקש למחוק את הרישום הפלילי ולהסיר מעליו את הקלון שדבק בו בדין.
סביר להניח שאולמרט נשען על הזיכרון הקצר של הציבור, על הגיבוי התקשורתי שהוא מקבל מהוצאות ספרים שרוצות למכור את הספר שלו, ועל הראיונות המפנקים בערוץ 2 שהפכו אותו לקורבן. מישהו כאן שכח שאולמרט ישב בכלא על עבירות חמורות והפך לסמל של השחיתות הממסדית שבה אנחנו מנסים להילחם היום בכל כוחותינו. אולמרט הצליח בכל מקום ציבורי שבו דרך לגרור אנשים ומערכות שלמות בדרכו הרעה. גם את זה צריך לזכור.
אריה דרעי חיכה יותר מ־14 שנה מהיום שבו הורשע בלקיחת שוחד ומרמה, במארס 1999, ועד שחזר לחיים הפוליטיים ומונה ליו"ר ש"ס במאי 2013. דרעי ריצה את עונשו בכלא, חצה את תקופת הקלון ונבחר בידי הציבור שרצה אותו. אין כלפיו שום טענה. אולמרט צריך לנהוג כמוהו, להסתיר את עצמו במשך 14 השנים הבאות ולהכות על חטא ההשחתה. אם הוא מתעקש להתבלט הייתי מציע לו להופיע בפני תלמידים ובני נוער, לספר על עלילותיו ולשכנע אותם שלא ילכו בדרכיו הנלוזות וכך ישמרו על עתידה של החברה הישראלית.
הבקשות של אולמרט הוגשו למשרד המשפטים ולנשיא המדינה. ראובן ריבלין היה שמח להחזיר את אולמרט לכלא לתקופת מאסר כפולה ומכופלת, אבל הוא יסתפק בתשובה השלילית הצפויה של משרד המשפטים, שאליה יצטרף בחיוך קר.
האחרון להטיף מוסר
יושב שר הביטחון אביגדור ליברמן בקומה העשירית בקריה, מאחוריו שישה מנדטים וסקרים על גבול אחוז החסימה. השר הזה מנהיג מפלגה שמצטיינת בעיקר בכתבי אישום חמורים, ומקורביו הגדולים יושבים בכלא או בדרך לשם אחרי שחתמו על עסקאות טיעון בתיקי ישראל ביתנו. ושר הביטחון הזה קובע למשפחות שכולות שאיבדו את יקיריהם בשדות הקרב, בפיגועי טרור או בנסיבות טרגיות אחרות – איך לציין את זכרם. ליברמן כופה על ידידי רוני הירשנזון דרכי הנצחה, ולא רק לו. זה לא ייאמן.
הירשנזון איבד את שני בניו בזה אחר זה. אלעד, לוחם בצנחנים, נפל ראשון בפיגוע בבית־ליד בינואר 1995. אמיר, בנו השני, היה חייל בגלי צה"ל שעבד על הפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר", שבו זמרים מבצעים שירים שכתבו נופלים.
בספטמבר 2000, תחילת האינתיפאדה השנייה, נהרג סמל דוד בירי, לוחם בסיירת גבעתי, ממטען צד ליד נצרים. בירי היה חברו הטוב ביותר של אמיר הירשנזון. אמיר לא יכול היה לסבול את הכאב אחרי מותם של אחיו ושל חברו. שבועיים וחצי לאחר מכן, באוקטובר 2000, הוא התאבד. יציע האוהדים של הפועל ירושלים ב'ארנה' קרוי על שמותיהם של שני האחים, שהיו אוהדים שרופים של הקבוצה.
רוני הירשנזון הוא חבר בתנועת 'לוחמים לשלום', והחליט להנציח את זכר שני בניו בטקס משותף בכל שנה עם משפחות פלסטיניות שבניהם נהרגו. אפשר להסתייג מהמיזם הזה, שהוא בעייתי ומעורר מחלוקת, אבל ליברמן הוא האחרון שראוי להטיף מוסר. שר הביטחון אסר על הפלסטינים להיכנס לישראל, והם לא ישתתפו בטקס ביום שלישי הקרוב בתל־אביב. "מפגן של טעם רע וחוסר רגישות שפוגע במשפחות השכולות", הגדיר ליברמן את הטקס. ומה עם הירשנזון וחבריו? אתה לא פוגע בהם באותה מידה?
"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", כתוב במקורות. ליברמן לא יכול להגיע לשלב הראשון בסולם הערכים של הירשנזון, תאמינו לי. אני מכיר את ליברמן עשרות שנים, וגם את הירשנזון היקר ורבים מחבריו. בכל מקרה, מה שליברמן השיג הוא רק פרסום יתר של האירוע, שלא רבים ידעו עליו עד היום. באדיבותו של ליברמן יגיעו אלפי אנשים לטקס בגני יהושע, שבו ינאם האב השכול הסופר דוד גרוסמן, שבנו אורי נפל במלחמת לבנון השנייה (וקיבל צל"ש אלוף לאחר מותו). יומיים לאחר מכן, ביום העצמאות, יגיע גרוסמן לקבל את פרס ישראל בתיאטרון ירושלים.
אם זה היה תלוי רק בליברמן, הוא היה בוודאי מנצל את כוחו כדי לגרש את גרוסמן גם מהטקס הזה ולשלול ממנו את פרס ישראל. אנחנו עוד לא שם, למזלנו, אבל ליברמן עומד בראש המצעד שמוביל אותנו ליום הזה ולתפארת מדינת ישראל.
