לפני כמה ימים עליתי על רכבל, לא למון-בלאן או משהו גבוה במיוחד, אבל כסאות פתוחים באוויר במעלה הר. בקיצור, לא הבילוי המועדף עליי. בכל הקשור לספורט גבהים אני מעדיפה אדמה. איתה נראה לי שאפשר להתמודד במקרה שמשהו משתבש.
בכל אופן, ברכבל בכיתי. לא ממש עם דמעות אבל כמעט. כבר עליתי על רכבלים גבוהים בחיי, עם נופים עוצרי נשימה. אגב, עכשיו אני מבינה למה קוראים להם עוצרי נשימה – בערך עשרים דקות לא נשמתי. אבל איכשהו הפעם כל הפחדים שלי התנקזו לסיפור הרכבל שקרס באיטליה לפני כמה חודשים וקטף את חייו של זוג צעיר, יפה ומבטיח והותיר ילדון קטנטון, יתום. אוף. אולי הדמיון היחסי שהנהה- גם אנחנו הורים עם ילדים בחו"ל תלויים בתוך קובייה מתנדנדת באוויר – מקרב לאפשרות שיקרה גם לנו חס ושלום משהו נורא כזה.
אחר כך בלילה בגסטהאוס דיברנו על סטטיסטיקות. נתנאל אמר שמה שקרה באיטליה הוא לא משהו ללמוד ממנו. משהו שקורה אחת למיליון רכבלים שאנשים עולים בהם עשר פעמים על סקי-פס אחד, זה לא משהו שמעיד על שום דבר. "אבל אם האחת הזו תהיה בדיוק אני?" שאלתי ועקבות הקול הרועד עדיין אצלי. "זו בדיוק מטרתה של הסטטיסטיקה", הוא אמר. "גילוי ופרישה של חוקי הטבע – 'כך וכך קורה בעולם, בשכיחות כזאת וכזאת'. כן, יכול להיות שאת בדיוק תהיי המיקרו אחוזון ההוא אבל סטטיסטית זה מתקן בטוח מאד".
ואז חזרנו לנושא שאנחנו חושבים עליו הרבה: מה המקום של סטטיסטיקה בעולם של אמונה? האם מי שמאמין מספיק חזק הוא מחוץ לסטטיסטיקה? ואולי חוקי הטבע לא יחולו עליו? משהו בחינוך סביבי השאיר את הסטטיסטיקה לחלשים ואת הנס לאמיצים ולמאמינים. אם רופא אומר לי שיש אחוז מאד קטן שמשהו שרציתי יקרה, אני מנפנפת אותו ואת דעותיו המדעיות והלא מבוססות אמונה בביטול ואפילו קצת בזלזול. הרי אני בן אדם מאמין. מה לי ולסטטיסטיקות? בשנים האחרונות אני חושבת שאולי זה מורכב יותר, אולי ה' הוא לא רק 'אלוהי הנס'? אלא הוא גם אלוהי הטבע? הוא ברא את החוקיות הזו ולאו דווקא ישנה אותה לכבודי, ואפילו, יש בה חכמה אלוקית וככה היא נכונה לעולם.
יכול להיות שאנחנו צריכים יחד עם שנות האלפיים לבנות גם אמונה חדשה. אמונה שלוקחת בחשבון את כל גילויי המדע ועדיין מוצאת את כוחו של הקב"ה בתוכם ולא רק בפירוקם. בשנים עברו כשלמדע לא היה הרבה כוח, נשאר כר רחב לתפילות לאמונה. אחוזים נרחבים מאוד לא היו בידי אדם. אבל היום שאחוזים נרחבים מאד מהעשייה הם בידי אדם, מה המקום של האמונה? האם היא נדחקת רק לאחוזים בהם קצרה יד הרופאים מלהושיע? או האם היא אופפת את הכל? ומה ההבדל בין סטטיסטיקת הרע לסטטיסטיקת הטוב? למה בדבר רע אנחנו בטוחים שהוא ייפול עלינו ודבר טוב פחות חושבים שבדיוק עלינו הוא ינחת? אולי זה מנגנון אבולוציוני פשוט של הישרדות, אנחנו שומרים על עצמינו מפגיעה יותר מאשר שאנחנו רוצים תוספת טוב ושדרוג בחיים.
למרות הסטטיסטיקות שמותירות מעט מאד מקום לתקלות, הלב שלי עדיין מנתר מפחד במתקני לונה פארק, כשאני יושבת כמובן בבטחה על ספסל וצופה ממרחק בטוח, בזמן שהילדים שלי מנתרים בגבהים.
