דבריה של שרת הפנים איילת שקד השבוע, על הצורך להכיל חולים קשים ומתים בקורונה, מעידים יותר מכול על אוזלת היד שהממשלה נתונה בה מול הגל הרביעי של המגפה. ממשלתו של נפתלי בנט הוקמה בהסתמך על הנחת העבודה שהקורונה עצמה היא כבר היסטוריה, וכל שנותר הוא להתמודד עם השלכותיה ארוכות הטווח. אלא שמהר מאוד התברר שמחבר הספר "איך לנצח מגפה" ניצב מול הגל הרביעי של אותה מגפה ממש (כן, זהו הגל הרביעי של הקורונה, גם אם יחצן כזה או אחר החליט לכנות אותה "מגפת הדלתא"), והמבחן של בנט הפעם הוא מעשי, לא עיוני. והנה, אפילו כשבראש הממשלה יושב מחבר ספר על הדרך להבסת הקורונה, מתקשה הממשלה לגבש אסטרטגיית התמודדות עם המגפה, לא כל שכן ליישם אחת כזו.
הרשתות החברתיות מלאות בעקיצות ובלעג לבנט ולחבריו לממשלה על חוסר האונים, אך למען האמת יש בתגובה הזו ילדותיות רבה. האתגר שמציבה הקורונה בפני ממשלות גדול עד כדי כך שהמתקדמות שבאומות ניגפו מפניו. הגל הרביעי פוקד בימים אלה מעצמות גדולות ומדינות קטנות גם יחד, וככל הנראה אין עדיין מתכון בטוח ליציאה ממנו. כל הצעדים שנוקטת כיום הממשלה בישראל ושנוקטות ממשלות אחרות בעולם הם בבחינת גישוש באפילה. כולנו מקווים שמנת הדחף של החיסון נגד הקורונה תהיה צעד משנה מציאות, אבל אם בעקבות זן הדלתא יגיע זן נוסף, קשה מקודמו, לא בטוח שגם בכך תהיה תועלת.
בכל זה לא אשמים ראש הממשלה בנט, שרת הפנים שקד, ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד או שר הבריאות ניצן הורוביץ. אפילו ההאשמה המקובלת של הממשלה, במה שמכונה "מחדל נתב"ג" אינה רצינית. קשה עד בלתי אפשרי לאטום מדינה לחלוטין. ואולם, בדיוק כפי שההאשמות נגד ממשלת בנט־לפיד מופרכות כעת, ההאשמות הדומות מאוד שהוטחו בממשלות נתניהו על טיפולן במגפה היו גם הן תלושות מהמציאות. נתניהו ושריו, כמו בנט וממשלתו בימים אלה, גיששו את דרכם באפלה, ובימים ההם היא הייתה עבה וסמיכה אף יותר. בראשית הדרך מספר הנעלמים שהממשלה התמודדה איתם היה עצום, והקושי לייצר מדיניות מושכלת היה מוחלט.
אך התנאים האובייקטיביים הקשים לא הפריעו למקטרגים, ובראשם חבר כנסת בולט ששמו נפתלי בנט, להשתלח בממשלת נתניהו במילים קשות, לעיתים מרושעות ממש. נתניהו ושרי ממשלתו הוצגו כחבורת חדלי אישים שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם, והואשמו בבוטות באחריות למותם של אלפים. בביקורת החריפה ההיא לא הייתה כל חמלה, ולא ניכרה כל הבנה לקושי העצום הניצב בפני הממשלה שתקפו בחדווה רבה כל כך. כמובן, רבים מכלי התקשורת, שהיו מעוניינים בהפלתו של נתניהו, התמסרו בחדווה להפצת הביקורת, אך הרוח הגבית הזו אינה פוטרת את בנט וחבורתו מאחריות לדברים שיצאו מפיהם וממקלדתם.
כעת, כשבנט ניצב בדיוק באותה עמדה מורכבת שנתניהו עמד בה, ראוי לגלות הבנה לקושי שלו ושל שרי ממשלתו לגבש אסטרטגיה מעשית להתמודדות עם המגפה, אף שהוא לא נקט בגישה דומה כלפי קודמו בתפקיד. אך לפני שהוא מבקש מאיתנו את ההבנה הזו ראוי שיעשה צעד אחד פשוט ומתבקש: התנצלות פומבית, ברורה וחדה בפני נתניהו ושרי ממשלתו לשעבר. ההתנצלות הזו צריכה להיות מוחלטת, ולהינתן בקולו, בשעות צפיית השיא, בלי הסתייגויות, בלי התפתלויות ובלי כל הטריקים שהוגים יועצי תקשורת חלקלקים. רק אחרי ההתנצלות, שהצדק וההגינות מחייבים אותה, יהיה מקום לבקש מתוקפיו של בנט להיות הוגנים איתו, ולהבין את המציאות המורכבת. כל עוד הוא ממשיך להתחמק מההתנצלות הזו, ומסתפק בדיבורים כלליים על השיעור בצניעות שלמד, כל החרפות והגידופים מוטחים בו בדין.
ליברמן מרסק את האוצר
חברי הקבינט הכלכלי החדש של שר האוצר אביגדור ליברמן הם כולם אנשים ראויים ועתירי ניסיון. איש לא יפקפק בכישוריו הכלכליים של פרופ' יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר, או בכישוריהם של שאר החברים: פרופ' אפרים צדקה, דוד בועז, אודי ברזילי, אלי יונס וענת לוין. גם התפקיד שייעד ליברמן לנבחרת הכוכבים הכלכלית הזו, לבחון את הצעדים הכלכליים של האוצר והממשלה בראייה ארוכת טווח ולהציף את השלכות הרוחב והעומק של המדיניות הכלכלית, ראוי וחשוב. אולם אף שתשועה ברוב יועץ, הקמת קבינט המומחים היא צעד הרה אסון. משרד האוצר הוחלש בשש השנים האחרונות, וכעת ליברמן משלים את ריסוקו.
את מגמת הפגיעה במשרד החל השר משה כחלון, שכיהן בתפקיד בשנים 2015 עד 2020. כחלון העדיף לעבוד עם מקורביו מאשר עם בכירי משרדו, ומעל לראשם של הבכירים הללו שינה לחלוטין את אופי המשרד. בתקופתו הפך האוצר ממשרד המטה החשוב ביותר של הממשלה, לזרוע ביצועית שבמקום לשמור על הקופה מנהלת מדיניות פזרנית. כלכלת בחירות ללא בחירות. בכירי המשרד שלא אהבו את המדיניות החדשה אולצו להתיישר, ומי שלא ויתר – הוזז הצידה. אחריו הגיע למשרד השר ישראל כ"ץ, שריסק לחלוטין את שדרת הפקידות הבכירה. האגרסיביות של פעולות כ"ץ נגד בכירי משרדו, כולל המנכ"לית שמינה בעצמו, נחשפה באופן חסר תקדים כמעט בתוכנית "עובדה", ששאול מרידור וקרן טרנר גוללו בה את סיפורם המשקף את האווירה הכללית במשרד.
אחרי שש השנים הללו, תקופת ליברמן נפתחה דווקא ברגל ימין. מינויו של המנכ"ל רם בלינקוב, מוותיקי המשרד בתקופת הזוהר שלו, שידר רצון לייצב את המשרד ולחזק את אנשי המקצוע. גם ההבהרה של ליברמן שהוא יקבל את ההחלטות לא פגמה בתחושה הזו. החבל הארוך שנתן לאנשי אגף התקציבים בהכנת תקציב 2021־2022 תרם גם הוא לאווירה החיובית, אך הקמת קבינט המומחים בראשות יעקב פרנקל הסיטה את ספינת האוצר ממסלולה והסיגה אותה לאחור.
אכן, כלכלה אינה מדע מדויק, והאמון בהחלטות נגזר לא רק מאיכותן אלא גם ממי שעומד מאחוריהן. אך לפגוע תחילה בפקידי האוצר ואחר כך לטעון שיש צורך בגיבוי חיצוני לעשייתם המקצועית – זו כמעט נבזות. במקום להחזיר את היוקרה לאגף התקציבים, ליברמן חוזר לרמוס ולדרוס אותו כמו כחלון וכ"ץ. בטווח הקצר קיומו של קבינט המומחים אולי יסייע להתגבר על חולשת אנשי המקצוע באוצר, אולם מי שיישאר לעבוד בשביל כולנו אחרי שהכוכבים הנוצצים יתפוגגו יהיו הפקידים המושמצים ולא אף אחד אחר. לכן צריך לטפח אותם, ולא להחלישם ולהכשילם. אם ליברמן לא רוצה להתחרות עם כחלון וכ"ץ על המקומות הראשונים בתחרות שר האוצר הגרוע ביותר של ישראל, כדאי לו להתעשת מהר, לחזק את משרדו, ולא לפזול החוצה לכוכבים הנוצצים שגיבוש המדיניות הכלכלית הוא בקושי תחביב בשבילם, ודאי לא משימת חיים.
כשבג"ץ צודק
הוראת בג"ץ לבטל את החלטת השר לשעבר יואב גלנט לא להעניק את פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך היא עצובה, אך בלתי נמנעת. עמדותיו של אדם אינן צריכות להשפיע על השאלה אם יקבל את פרס ישראל, ודאי בתחומים המקצועיים, בניגוד אולי לפרסי מפעל חיים. גדולתו של מתמטיקאי או כימאי ראויה להכרה במנותק מעשייתו הציבורית־פוליטית. את האפשרות לפסול מועמד בשל עמדות ופעולות פוליטיות צריך להותיר באמת למקרים חריגים.
האם המקרה של פרופ' גולדרייך צריך להיחשב לחריג? ייתכן שהתשובה חיובית. העצומות שחתם עליהן, ובמיוחד עצומת החרם על אוניברסיטת אריאל, מכילות מסרים הראויים לכל גינוי. אך גלנט נמנע מלענות לשאלה הזו, אלא ביקש לקבוע שלשר נתון שיקול דעת רחב בקביעת ההתאמה הערכית של המועמדים לקבלת פרס ישראל. עמדה כזו אי אפשר לקבל, ולכן נכון קבעו שופטי בג"ץ שיש להחזיר את ההחלטה לשרת החינוך יפעת שאשא־ביטון. כעת נותר רק לקוות שהיא לא תירתע מבחינה כנה ואמיתית של ההחלטה להעניק את הפרס לגולדרייך.
