בעבר הלא רחוק, כשאושרו תוכניות בנייה ברחבי יהודה ושומרון, התייחסו מקבלי ההחלטות לאיזון נכון של אישורי בנייה בין כלל המועצות. כמו כן הם התחשבו בנתונים הקשורים לזמן ההמתנה הממושך לאישור תוכניות ביישובים מסוימים ולמשתנים חשובים אחרים. משתנים, שבכוחם להשפיע על קבלת ההחלטות וגם על השדר שניתן ליישובים שממתינים זמן רב לאישור בנייה, כולל הרצון מצד המדינה שהם יימנעו מבנייה לא מאושרת. נראה שאין מספיק מודעות לכך, וחבל.
הדבר בולט במיוחד במציאות שבה תוכניות מאושרות במשורה.
בנוסף, באישורי התוכניות לפלסטינים, יש לקחת בחשבון נתונים רבים המתייחסים לזמינות הקרקעות בשטח B, בסמוך לבקשות בשטח C, ואת קרבתם לצירים, ליישובים, למחנות צה"ל וכדומה. בעיקר יש להתייחס להתניה שתכריח את הפלסטינים לבנות בצפיפות דומה לנהוג ביישובים הישראלים. הפלסטינים בונים בצפיפות נמוכה באופן משמעותי ובכך מבזבזים שטח רב באופן מוגזם ולא מוצדק. כמו כן, רמת פירוט הקריטריונים לאישור התוכניות אצלם רחוקה מאוד מהמבוקש מהצד הישראלי.
לצערי, נראה כי לא ניתנו הנחיות כאלו כעת.
כדוגמה, מרשימת התוכניות הנוכחית כדאי לבדוק את זו שאושרה ב"חרבת זכריה" הנמצאת בתוך ליבת גוש עציון. בעיקר יש לברר האם מערכת הדרכים החיונית והמצב הקיים כיום אכן הוסדרו ולא מדובר במהלך ללא כל פירוט. כי אם כך קרה, הדבר רק יחמיר את המצב באזור רגיש זה.
חבל מאוד שהדרג המדיני הקיים לא לומד ולא נעזר בידע זמין ורלוונטי. נראה כי הוא מונע משיקולים פוליטיים יותר ומקצועיים פחות.
