"האנשים לא צריכים לפחד ולברוח. יישום חוקי השריעה לא אומר שאנשים ימותו, אלא שיהיה יותר שלום ויציבות" כך טען דובר הטליבאן בראיון שהעניק אמש (ג') לרועי קייס בכאן 11. אין ספק שאחרי ההבהרה הזו אלפי האפגנים שנסים על נפשם ירגישו בטוחים עכשיו לחזור הביתה.
התאגיד לא לבד. הכתבה נפתחה בהבהרה שמדובר באחד האנשים המחוזרים ביותר על ידי התקשורת הזרה. כולם צמאים למוצא פיו של סוהייל שאהין. הוא עובר ממצלמה ולמצלמה ומפזר את השקרים שלו ברחבי העולם בזמן שחבריו הרהוטים פחות והרצחניים יותר מחסלים כל מי שנחשד ככופר או משתף פעולה עם האמריקנים.
הסקרנות סביב מה שיש לו להגיד מובנת. מדובר באיש שאולי יוכל להסביר לנו את הרוע, את ההיגיון שבטוח עומד מאחורי סקילת הנשים ושחיטת הגברים. אולם מעבר לסקרנות מצופה מכלי תקשורת להפעיל עוד קצת שיקול דעת ומתוך סל ערכים פשוט שמנחה עורך או כתב להבין שאין מקום על המרקע למי שפותח את שערי הגיהינום על אזרחים. הרדיפה אחרי קו המחשבה שמוביל אותם, התקווה למצוא שפיות באלו שגם ארצות הברית הגדולה החליטה לברוח מפניהם, הם הבסיס לחוסר היכולת להתמודד עם התופעה.
זו אולי הזדמנות טובה להיזכר במנהג המשונה של כלי התקשורת בישראל לראיין אימהות של מחבלים מתאבדים או את נשות החמאסניקים בעת לחימה. למיקרופון יש כוח רב והבחירה למי להושיט אותו מעידה הרבה על תפיסת העולם. הציפייה המינימלית מהרדיו של צה"ל או מהערוץ הרשמי של מדינת ישראל להאיר את הבמה בצבעי כחול לבן ציוניים ולא לנופף בדגל פלסטין. האיזון הוא לתת את הזווית הזו, שלנו. או"ם יש מספיק וטלוויזיה עוינת אפשר למצוא כמעט על כל נקודה בגלובוס. יש קולות שעל אף הסקרנות או הפלורליזם והרצון לאיזון, פשוט לא ראוי להשמיע. אין שום מקום לפתח אמפטיה ולשמוע את כאב הגעגוע של אם שבנה הרוצח יושב בכלא הישראלי.
באופן דומה, השקפת העולם של אדם שמייצג ארגון רצחני המונע מאידאולוגיה איסלאמית פונדמנטליסטית ושאחראי על מוות וסבל של רבבות אנשים לא ראוי לדקות השידור. המשבר באפגניסטן מורכב כנראה לא פחות ואולי יותר מהסכסוך המקומי שלנו כאן וגם בו כדאי לדבר פחות עם דוברו של השטן. מתברר שהבחירה הזו לא מובנת מאליה ואולי בגלל זה אנחנו מתפללים בימים נוראים ומבקשים מאלוקים "פתחון פה למייחלים לך".
