בעולם תקשורתי וחזותי כמו זה שאנו חיים בו, ממשל ביידן יכול לספק הסברים רציונליים ותשובות שחלקן יהיו נכונות וטובות בנוגע לנסיגה מאפגניסטן, אבל שום דבר לא יכול להתמודד עם התמונות המזעזעות ושומטות הלסת שכל העולם ראה בשבוע שעבר משדה התעופה הבינלאומי חאמיד כרזאי בקאבול הבירה, עם נסיגת כוחות ארה"ב מאפגניסטן. מאות אזרחים מפוחדים, החוששים מהשתלטות הטליבאן על המדינה הענייה והמשוסעת, נראו בהן פושטים על מסלולי ההמראה, מלווים בריצה מטוס של חיל האוויר האמריקני. חלקם ממש נתלים עליו, נאחזים בייאוש בגוש המתכת האדיר שממריא השמיימה, ונופלים דקות ספורות לאחר מכן אל מותם. התמונות הללו הפכו מיד לסמל, וסגרו מעגל טרגי מצמרר עם תמונות דומות של בני אדם נופלים מגובה רב, מהאירוע שבגינו החלה המלחמה הארוכה בתולדות ארה"ב של אמריקה – באפגניסטן כמובן – מתקפת הטרור המשולבת של אל־קעאידה ב־11 בספטמבר 2001 והפלת מגדלי התאומים.
אין ספק שביידן ירש לא רק מצב בעייתי אלא גם החלטת נסיגה שקיבל קודמו בתפקיד, דונלד טראמפ. תחת חסותו של הנשיא הרפובליקני נרקם סוג של הסכם שלום עקום בין הטאליבן לממשל האפגני הפרו־מערבי, הסכם שהיה אמור להותיר מדינה שמסוגלת להתמודד בעצמה עם נטל השלטון. אבל ההסכם הזה הפך לפארסה כאשר הטאליבן התעלמו ממנו, והחלו לכבוש בחודש האחרון – במקביל לנסיגת כוחות ארה"ב – עוד ועוד שטחים מהמדינה. ביידן יכול גם לזקוף לזכותו את דחיית הנסיגה המתוכננת בשלושה חודשים, כדי לאפשר היערכות טובה יותר לאירוע.
ביידן לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו ולהטיל את כל האחריות על קודמו. בחודשי כהונתו הקצרים הוא ידע לבטל במהירות החלטות של טראמפ; פתיחה מחדש של שיחות הגרעין עם איראן היא הדוגמה הבולטת אך ממש לא היחידה
אבל למציאות תוכניות משלה, וביידן לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו ולהטיל את כל האחריות על קודמו או על שני קודמיו, ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה, שהמלחמה המתישה שגבתה כ־2,400 קורבנות אמריקנים החלה והתנהלה בתקופתם. בחודשי כהונתו הקצרים ביידן ידע לבטל במהירות ובחדות החלטות של קודמו; פתיחה מחדש של שיחות הגרעין עם איראן היא הדוגמה הבולטת אך ממש לא היחידה. אבל מעבר לכך, באירוע כזה ה"איך" חשוב לא פחות מה"מה" וה"למה". ואין ספק שה"איך" הזה נראה רע מאוד, ומשדר מסר בעייתי למשטרים ידידותיים לארה"ב, בעיקר בעולם הערבי, שסומכים על המעצמה המערבית החזקה שתגן עליהם מפני צונאמי האסלאם הרדיקלי שמאיים לשטוף אותם בכל רגע.
במסרים שהגיעו בימים האחרונים מביידן ניכרה אסטרטגיה ברורה, שאפשר לסכם בשתי מילים שאולי יישמעו מוכרות לאוזן הישראלית: "מפסיקים להתנצל". ביידן לא היסס להאשים את הצבא האפגני, שארה"ב אימנה עד לפני רגע, ברפיסות ובחוסר רצון להילחם, והצדיק כל פרט בנסיגה. קל לשער כיצד חשו האפגנים כששמעו את ביידן אומר משפטים חריפים כמו "הצבא האפגני קרס, לפעמים בלי ניסיון להילחם… אסור שחיילים אמריקנים יילחמו במלחמה שבה הכוחות האפגניים לא מוכנים להילחם בשביל עצמם". הדבר היחיד שבו הסכים להודות היה ממד ההפתעה מהמהירות שבה הצליח הטליבאן להשתלט על אפגניסטן, ותו לא.
אלא שהטון התקיף והלא מתנצל של ביידן נועד לחפות על הבעיה התדמיתית הלא פשוטה שהתפתחה כעת לנשיא האמריקני. כלי התקשורת השמרניים והימין האמריקני ברשתות החברתיות משדרים בלופ את דבריו אך לפני כחודש וקצת, ב־8 ביולי. ביידן אמר אז בביטחון כי "האפשרות שהטליבאן ישתלט על הכול וייטול לעצמו את אפגניסטן כולה היא מאוד לא סבירה". ואם זה לא מספיק, באותה נשימה הוסיף הנשיא כי "לא יהיו נסיבות שבמסגרתן תראו אנשים שמפונים במסוקים מגג השגרירות האמריקנית בקאבול".
שתי ההצהרות הללו התנפצו כליל אל קרקע המציאות, אחרי כשבוע בלבד של מסע כיבוש חלק ומהיר של הטליבאן באפגניסטן, שהסתיים בקאבול הבירה. בעבור רבים מהאמריקנים, שמראש סימנו את ביידן כנשיא חלש ומתפקד בקושי, אירועי השבוע החולף היו אחת ההזדמנויות הראשונות להרים את ראשם ולהגיד "אמרנו לכם". זה עוד רחוק מקריסה פוליטית, אבל הרפובליקנים יעשו הכול כדי להפוך את אירועי קאבול לבנגאזי של ביידן – אותה מתקפת טרור שהתרחשה ב־12 בספטמבר 2012 בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי שבלוב, ושבה נרצחו השגריר האמריקני במדינה ושלושה דיפלומטים נוספים. הילרי קלינטון, מזכירת המדינה באותה תקופה, הואשמה בידי יריביה הפוליטיים כי לא העריכה נכון את האפשרות למתקפה, ושהיא והנשיא אובמה גרמו לעיכובים בחקירת האירוע. זה היה אחד מנושאי התעמולה המרכזיים נגד קלינטון במרוץ לנשיאות מול דונלד טראמפ ב־2016, מרוץ שבו הפסידה בסופו של דבר.
נקודת מפנה
ביידן, שנכנס לתפקידו בינואר, זכה עד כה לתקופה שאפשר להגדיר אותה כימי חסד, בוודאי יחסית לקודמו. פרשנים שונים בוושינגטון טוענים כי מה שהתרחש בשבוע שעבר באפגניסטן עשוי להיות נקודת מפנה בעניין הזה, בעיקר משום שבשבועות הקרובים ממתינים לביידן כמה מכשולים שהוא יידרש לצלוח. עם התמונות והקולות שנראו כעת מאפגניסטן, ושעם התבססות שלטון ארגון הטרור הרצחני אנו עלולים עוד לראות גרועים מהם, כל מכשול כזה יהיה גבוה וקשוח יותר.
ראשית, זן הדלתא של נגיף הקורונה מכה בעוצמה בארה"ב, לאחר שכבר חשבה שהיא מצליחה לצאת מהמשבר הבריאותי והכלכלי החריף שהחל בתחילת 2020. שנית, המצב בגבול מקסיקו חוזר להיות נפיץ מבחינה ציבורית, כאשר למרות השלטון הדמוקרטי בבית הלבן והכוחות הפרוגרסיביים שעולים כפורחים במפלגתו של ביידן, בחודש יולי נשבר שיא של 21 שנה במספר המהגרים הלא חוקיים שעצורים בארה"ב, וחצה את רף ה־200 אלף – מתוכם כ־20 אלף ילדים ובני נוער.
על הפרק יש גם כמה נושאים פוליטיים בוערים, כמו בחירות למשרת מושל קליפורניה שיתקיימו ב־14 בספטמבר. מדובר במדינה הדמוקרטית החשובה והגדולה ביותר בארה"ב, והפסד של המושל הדמוקרטי גאווין ניוסום יהיה מכה מורלית קשה עבור המפלגה. רוב הסיכויים שהוא יצליח לשמור על תפקידו, אבל העובדה שמדובר בבחירות מיוחדות, שמתקיימות אחרי שהרפובליקנים בקליפורניה הצליחו להשיג 1.7 מיליון חתימות, עשויה לפחות לפי הסקרים האחרונים להסתיים בהפתעה רבתי שהדיה יגיעו עד החוף המזרחי, לבית הלבן.
שלושה ימים קודם לכן תציין ארה"ב עשרים שנה לאסון התאומים, תאריך שיעורר שוב את השד האפגני שיצא כעת מהבקבוק. וכל זה רק מתאבן לקראת כניסה לשנת בחירות האמצע, שיתקיימו בנובמבר 2022, ושבהן באופן מסורתי מפלגת השלטון סופגת מכה, עד כדי איבוד אחד משני בתי הקונגרס.
מה שיכול לרמז על חשרת העבים שאולי הולכת ומתקדרת מעל הממשל הדמוקרטי, הוא מדד שביעות הרצון מביידן. כשהתחיל את נשיאותו בינואר השנה, ממוצע סקרי דעת הקהל באתר RCP עמד על כעשרים אחוז לטובתו – כ־55 אחוזים לעומת 36 אחוזים בלבד נגדו. באפריל הפער הזה עדיין היה לא רחוק מהמספרים הללו, כ־15 אחוז לטובתו, אך היום הוא עומד על 3.8 אחוזים בלבד לטובת ביידן. זה עוד לא מבשר מהפך, עדיין יש יותר אמריקנים שמרוצים מהנשיא מאשר כאלה שלא, אבל בעבור הרפובליקנים, שעדיין לא כל כך מצליחים לעכל את העידן שאחרי דונלד טראמפ, אירועי השבוע החולף עשויים להוות סוג של התחלה חדשה ותקווה להחזרת חלק ממוסדות השלטון בוושינגטון לידיהם.
