השנה אלול פוגש את אוגוסט. בדרך כלל לוח השנה העברי והלועזי מצליחים לחיות ביחד ללא מתח מיוחד. כולנו מצליחים לסנכרן את מרץ עם פורים ואת אפריל עם פסח ואת ספטמבר עם אלול. הראשון לספטמבר המציין את היום הראשון ללימודים מתחבר לתפילות ההורים המלווים את ילדיהם אל הכיתות וההחלטות החדשות לקראת השנה החדשה. השנה נוצר חיבור מעט צורם בין חודש עברי לחודש לועזי שאין כל קשר ביניהם. הם נשמעים כמו שידוך מוזר, כמו אוקסימורון משונה, כמו שוקולד מלוח, כמו אוגוסט ואלול…
אוגוסט מתכתב עם החופשה השנתית, עם החולות והגלידות. אוגוסט שייך לקמפינג המשפחתי, לימים שעוברים בעצלתיים, לקייטנות קצרות מדיי וניסיונות בלתי אפשריים למצוא סידורים לילדים, לחיפוש תמידי אחרי מזגן ופעילות חינמית. אוגוסט הוא חודש של כפכפים, תסרוקות מרושלות, פנים מאדימות וחולצות טריקו. אוגוסט הוא חודש ללא חשבון: לא סופרים את השקלים שחומקים מבין האצבעות בקניות הקיץ וגם לא סופרים את הזמן. להיפך, מנסים קצת להרוג את הזמן ורואים איך הוא נוזל אט אט מבין האצבעות. באוגוסט תנועת הגוף והנפש מסמנת לכיוון הרביצה, היא כבדה ועייפה וכמהה להתרעננות קרירה. נדמה לי תמיד שאוגוסט לוחש לנו: אחרי שנה כל כך ארוכה מגיע לכם קצת לנוח.
אלול לעומתו, הוא כבר סיפור אחר לגמרי. אלול הוא הסתיו הישראלי של עלי השלכת, חצבים ורוחות קרירות. אלול הוא חודש הרחמים והסליחות. הוא החודש הפותח את סדרת 'חשבון הנפש' ותהליך התשובה שיסתיים בחרדת קודש, ביום הכיפורים. באלול האנשים מכונסים יותר, נזהרים במעשיהם, מנסים לתקן ולקחת אחריות: מה עשינו עד היום ולאן פנינו מועדות? במי פגעתי? איפה לא דייקתי? מה צריך לשנות? באלול הלב כבד והעיניים מבקשות את מרחבי האינסוף. אלול הוא חודש מלא בפרפרי דאגה, כי אנחנו יודעים שהזמן קצר והמלאכה מרובה. הימים הנוראים הם חלון הזדמנויות שהולך ונסגר.
לאורך השנים התרגלנו להפרדת רשויות בנפש שלנו: יש את "אשת הקיץ" שלא דופקת חשבון ויש את "אשת אלול" שמרבה לעשות חשבון נפש. השנה שני הטיפוסים נפגשים, מנסים להבין איך יינשא קול השופר מעבר לכיסאות החוף שעל שפת הבריכה? איך יעלו מעלה מנגינות הסליחות, מעל עשן המנגל וצלילי סטטיק ובן אל שמתנגנים בחופים? ואולי החודש הזה שהוא מין יצור כלאיים של חומר ורוח קורא לנו בעצם, להשכין שלום בין שני החלקים האלו שבתוכנו.
אולי ימי 'אוגוסט-אלול' קוראים לנו להפסיק עם החלוקה הילדותית בין קודש לחול. אולי הם רוצים לספר לנו שהגיע הזמן להכניס אל ימי האוגוסט מעט מחשבון הנפש של אלול, מעט עומק מהוד הימים. ולאוורר את ימי אלול עם האופטימיות הרעננה של ימי הקיץ?
