בימים אלו ניטש ויכוח קשה בנושא הרפורמה בחקלאות ונשמעות דעות מנוגדות באשר לתפקידה וחלקה של המדינה בהגנה על החקלאים. כל צד טוען את טענותיו ומנתח את המציאות מהיבט אחר. הציבור מוצא את עצמו מבולבל מערמת הטיעונים שעל פניו כל אחד מהם נשמע משכנע. הדיון הציבורי דומה לדיונים אחרים המתקיימים מידי פעם והנוגעים לתועלת שבהתערבות המדינה והאופן שבו מקצה המדינה את משאביה לטובת רווחת ותועלת הציבור.
בבואנו לגזור גזרה בנושא הרפורמה בחקלאות עלינו לבחון מספר שיקולים.
ראשית, הגלובליזציה המחדדת את עיקרון היתרון היחסי. מטרתה היא בין היתר לגרום לכך שכל מדינה תייצר את מה שהיא טובה ויעילה בו. כלל לא בטוח שלמדינת ישראל יש יתרון יחסי בייצור חקלאות, ואם זה אכן המצב אזי לאורך זמן לא נוכל להגן על ייצור חקלאי באמצעות מכסי מגן. כבר ניסינו שיטה כושלת זו בעבר.
בנוסף, ביישובי ספר רבים על גבול הצפון והדרום מתקיימים משקים חקלאיים, רובם קטנים, שלא מנצלים את יתרון הגודל ומייצרים בשיטות מיושנות ולא מתקדמות. אך מאידך הם מקיימים התיישבות ואכלוס בנקודות קצה של המדינה ויש להם תפקיד חשוב מעבר לתפקידם הכלכלי. משקים אלו הם מקור פרנסה למשפחות רבות שהתיישבו באזורי ספר אלו עוד בשנים הראשונות של המדינה והדבר מסייע לפיזור האוכלוסין וליישוב בנקודות על המפה, שלכולנו יש אינטרס שתהיינה מיושבות.
יתר על כן, קיומה של חקלאות בארץ עשוי להיות צורך לאומי מתוך מחשבה שבזמן חירום נצטרך לספק את הצרכים החקלאיים של המשק או לפחות את חלקם. מגפת הקורונה למדה אותנו שזמנים כאלו יכולים להגיע מהר יותר משחשבנו אי פעם. גם אם לעולם לא נגיע למצבי חירום אלו הרי שיש בכך משום תעודת ביטוח לכל אזרחי מדינת ישראל. לא יהיה נבון לחסל ענפי חקלאות שייתכן שנרצה להחיותם מחדש בגלל צו השעה, בעתיד.
שיקול רביעי בנושא זה קשור לחשיפת המשק לייבוא. לכך יש היבט מבורך וחיובי במסגרת המלחמה ביוקר המחייה. אם נתייחס לניתוח רק מהיבט זה, ובהתעלמות מהשיקולים האחרים, הרי שמספרם של תושבי ישראל שאינם חקלאים עולה לעין ערוך על מספר החקלאים והרווחה הכלכלית שלהם חשובה לא פחות מזו של החקלאים. אזרחי ישראל זכאים לקנות פירות וירקות במחיר הוגן וסביר ולא להיות שבויים בסיטואציה על פיה מחיר קילוגרם ענבים, או עגבניות, ממריא לגבהים בלתי סבירים ומהווה עליהם נטל תקציבי.
יתרה מזאת, גם אם נגיע למסקנה שכך צריך להיעשות, הרי שהורדת מכסים צריכה להיעשות בחוכמה, בצורה מדורגת וכזו שתגרום למשקים להתייעל ולהיות ברי תחרות לייצור החקלאי בחו"ל. שלא ייווצר מצב בו משקים חקלאים קורסים לא בגלל המעשה עצמו אלא בגלל המהירות שבה הדברים נעשו. היערכות והתייעלות לא קורות בן לילה ודורשות תקופה של הסתגלות.
מטבע הדברים דוברים רבים מתבטאים בנושא, ולכל צד בוויכוח יש ראייה חד ממדית של הדברים שמעצימה את הצד שבו יש לו עניין. רק בניית מודל מתאים אשר ישקלל את כל הכוחות האמורים שחלקם מנוגדים האחד לשני בעוצמות המתאימות, שילמד על רמת הרווחה והתועלת לציבור מכל וקטור מאלה שתוארו – יוכל לתת תשובה לכל הכוחות הנלווים לאקט של חשיפת המשק לייבוא חקלאי מתחרה מחו"ל ולכוון אל הפעולה המתאימה בדרך ובתוואי הנכונים. מודל כזה יבצע סכמה כמותית של כל הכוחות, בעד ונגד וכמה ומתי, ויוכל להציע תוואי נבון שיתרום לרווחה החברתית, יהיה נטול משוא פנים ויתרום לרווחה של הציבור כולו.
ד"ר צביקה וינר הוא מרצה בכיר לכלכלה ולניהול במכללה האקדמית גליל מערבי
