ההודעה על שחרורו המוקדם של עזרא שיינברג שפורסמה השבוע הושיבה אותי לעיון חוזר בתיאורי הזוועה של מעשיו. קשה לא להזדעזע מההחלטה לחון בטרם עת אדם שבשם ה' פגע, פצע וצילק את נפשם וגופם של רבים ורבות.
הטענה הרווחת על פיה קיצור שליש הוא הליך מקובל, וגם לשיינברג, כמו כל אסיר יש הזכות לקבלה – אינה נכונה. בעשרים השנים האחרונות היחס בין מספר מקבלי קיצור העונש לאלו שנאלצים למלא את ימיהם בכלא התהפך. אם בעבר מיעוט האסירים ריצה עונש מאסר מלא, היום רק מעט מהם זוכה בקיצור שליש. אמנם שיינברג רשאי, ככל אסיר, להגיש בקשה בגין התנהגות טובה, שיקום וחזרה בו מהפשעים שביצע, אולם אין שום חובה להיענות לבקשתו. אדם שרק אזכור שמו עוד מעורר שדים טראומתיים ולא הכיר בחטאו, ראוי שלכל הפחות לא יזכה לאקסטרה רחמים מצד החברה.
מראש עונשו היה מקל. בכתב האישום המקורי יוחסו לו עבירות קשות, בניהן אינוס, מעשי סדום, מעשים מגונים, הדחה וקבלת דבר במרמה. שם גם נכתב כי "מעשיו של הנאשם, מספר הקורבנות שהוא 'צבר', משך הזמן שבו ביצע הנאשם את עבירות המין, חומרתן של עבירות המין שהוא ביצע, הניצול הכרוך בהן, האכזריות הגלומה בחלקן והתחכום האופף את שיטת פעולתו, כל אלו הם עדות אילמת למסוכנותו הרבה. הנאשם הפך נשים צעירות ותמימות שסמכו עליו לכלי לסיפוק מאווייו המיניים החולניים".
אולם כתב האישום המקורי נגנז ובמקומו התקבל נוסח מרוכך אשר הובא, ללא הסכמת הנפגעות (עוול שראוי לדון בתיקונו), לעסקת טיעון. אחרי חתימת העסקה, שיינברג אף ערער לבית המשפט העליון אך השופטים גלגלו אותו מכל המדרגות וגם מתחו ביקורת על הסדר הטיעון אותו הגדירו כ"מקל מדי". על גבי אותו עונש מקל אין צורך להוסיף רחמים וסליחה.
ועדת השחרורים בחרה להאמין לטענתו על אודות חרטה, על בסיסה קיבל את סוכריית השחרור המוקדם. אך הדברים לא מתכתבים עם המציאות. בימים אלו מתנהלת תביעה אזרחית נגד שיינברג. בערכאות האזרחיות הוא כלל לא מודה במעשיו, לא לוקח אחריות ואפילו מכחיש את חומרת האירועים. כיצד ניתן לטעון שהוא חזר בו?
שיינברג היה אדם בעל כוח רב. מאות תלמידים עברו תחת ידו במשך השנים, רבים צבאו על דלתותיו לקבל עצה או ברכה. מאחורי הנפגעות שהעידו נגדו וספגו את הצלקות העמוקות ביותר עומדים עוד אנשים רבים שחייהם נפגעו, מעשיו סדקו את אמונם ואמונתם. הם הרגישו שהוא הונה אותם ולבסוף נשארו מבולבלים וכואבים על ששמו מבטחם בנוכל. הם לא יוכלו לתבוע אותו לדין והוא לא ישלם מחיר עבור הפגיעה בהם. כאשר ניגשים לדון בקיצור עונשו יש לקחת בחשבון את המשמעות של יציאתו לחופשי עבור החברה כולה, גם עבורם.
