משבר הקורונה שמלווה אותנו כבר שנה וחצי, משמש כר פורה לניסיונות הונאה שונים ומגוונים, העלמות מס למיניהן והלבנת הון. דו"ח הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור לשנת 2020, שפורסם בשבוע שעבר, חושף את תמונת המצב של הפשיעה הכלכלית בצל הנגיף. מהדו"ח עולה כי בעקבות המגפה נצפה גידול ניכר בהיקפן של עבירות הונאה המתבצעות באופן מקוון, וכי גם תוכניות הסיוע לקורונה שימשו כר למעשי מרמה. המצב הכלכלי הקשה חיזק את כוחו של השוק האפור, במקביל לפעילות ארגוני הפשיעה וסחיטת דמי חסות.
במהלך השנים פיתחו עבריינים שיטות שונות להלבנת כספים. ככל שהמאבק בהון השחור התרחב והעמיק, כך גם השיטות שנוקטים העבריינים להלבנת ההון הולכות ומשתכללות. הלבנת הון הפכה להתמחות מיוחדת, ויש אפילו גורמים המספקים שירותי הלבנת הון לעבריינים, ממש בדומה לשירותים פיננסיים אחרים. במהלך שנת 2020, השימוש של העבריינים ב"מלביני הון מקצועיים" גדל פי שניים ביחס לשנה שקדמה לה.
על פי הדו"ח, בשנה שחלפה תחום הפעילות העבריינית הכולל מעשי הונאה, מרמה וזיוף, היווה כמעט שליש מהיקף העבירות שזוהו על ידי הרשות לאיסור הלבנת הון ב־2020. תחום הפעילות השני בגודלו הוא עבירות מיסים, שמהוות כ־18.5% מהיקף העבירות. למרות הקטגוריות השונות בדו"ח לתחומי הפעילות העבריינית, למעשה יש חיבורים רבים ביניהן להעלמות מס. לא פעם כספים שנגנבו בצורה כזו או אחרת, עוברים ממקום למקום תוך ניסיונות התחמקות מרשויות המס.
לכן, במקביל לעבודה החשובה של אנשי הרשות לאיסור הלבנת הון (שבמשרד המשפטים), יש חשיבות רבה גם לעבודתם של חוקרי רשות המיסים. עובדי שתי הרשויות הללו הם חוד החנית במאבק בפשיעה ובהון השחור, שהיקפו נאמד בעשרות מיליארדי שקלים בשנה. אסור שיתרשלו בעבודתם או יאמצו מאפייני עבודה "הסתדרותיים", אך באותה מידה חשוב לתת להם את כל הכלים (וכן, גם לתגמל אותם) ככל שפעילותם מניבה הישגים במאבק והכנסות לקופה הציבורית.
דווקא בשל כך, חוות דעת שפרסמה השבוע זרוע אחרת של משרד המשפטים, הרשות להגנת הפרטיות, מעוררת תהיות בכל הנוגע לרצון וליכולת להילחם בעבריינים, גם בדרכים לא קונבנציונליות. על פי הרשות להגנת הפרטיות, תוכנית חדשה של רשות המיסים להגברת האכיפה על מעלימי מס והעמקת הגבייה תביא לפגיעה קשה ולא מוצדקת בפרטיות של אזרחי ישראל, שכן היא תאפשר לרשות לקבל מידע פיננסי רגיש עליהם.
מבלי להיכנס לפרטים נאמר כי לפי תזכיר החוק, רשות המיסים מבקשת להטיל חובת דיווח חצי־שנתית על גופים פיננסיים וגופי סליקה ביחס לכל החשבונות העסקיים שמנוהלים אצלם, כולל מסירת פרטי זיהוי והסכומים שהתקבלו בחשבון. בנוסף, מבקשת הרשות סמכות לדרוש מגופים פיננסיים מידע על קבוצת לקוחות עם מאפיינים משותפים, במקרים שיש בהם יסוד סביר להניח שהלקוחות מעלימים מס בהיקף משמעותי. מידע זה כולל בין השאר הפקדות, משיכות, תשלומים ויתרות בחשבון.
גם המצדדים במלחמת חורמה בארגוני הפשע, תוך מתן כלים כמעט בלתי מוגבלים לרשויות להילחם בהעלמות המס, מאמינים שיש גבול מסוים שמוטב לא לחצות
בחוות הדעת שפרסמה הרשות להגנת הפרטיות, היא מציינת כי הרשאה כזו תאפשר לחלוש על כל סוגי החשבונות, לרבות חשבונות פרטיים. "הצעת החוק למעשה מסמיכה את רשות המיסים לדרוש ולקבל מידע אישי רגיש ביותר על כל תושב במדינת ישראל המנהל חשבון בנק, ולמעשה גם על בני משפחתו, ככל שהם עושים שימוש באותו חשבון". עוד נטען כי "רשות המיסים תהיה חשופה באופן רציף ושוטף לפעילות הפיננסית בחשבונותיהם. חובה זו כלל אינה מותנית בקיומו של חשד כלשהו לביצוע עבירה מצד בעלי החשבונות, אשר יצדיק פגיעה כה חמורה ושיטתית בפרטיותם".
על פי הרשות להגנת הפרטיות, קיומה של תכלית ראויה אינו יכול כשלעצמו להצדיק איסוף מידע אישי רגיש ביותר על התנועות בחשבון הבנק של כל תושב במדינת ישראל, ללא חשד קונקרטי כי חטא בהעלמת מס.
ינוחו הליברטריאנים, אך אני מאמין שאדם שלא פשע ולא העלים מיסים, לא צריך לחשוש ממתן כוח וסמכויות נרחבות לרשויות. כשהיכולת של הרשויות מוחלשת – העבריינים חוגגים, המדינה נפגעת והאזרחים הישרים משלמים את המחיר.
ואולם גם המצדדים במלחמת חורמה בארגוני הפשע, תוך מתן כלים בלתי מוגבלים כמעט לרשויות החוק להילחם בהעלמות המס שפוגעות בכולנו, מאמינים שיש גבול מסוים שמוטב לא לחצות. לא יהיה זה נכון להפקיד בידי רשות המיסים נשק קטלני שעלול להיות מופנה כלפי חפים מפשע, בעקבות גחמות של פקיד כזה או אחר.
יש עדיין אפשרויות להעצים את סמכויות רשות המיסים בדרכים חלופיות, ללא צורך בקבלת פרטים מזהים על כל אחד ללא כל סייג. לפחות לא בשלב הראשוני. מצד שני, ככל שמצטברים החשדות וההוכחות, יש להתיר את כל ההגבלות. לכל מי שחף מפשעי הלבנת הון והעלמות מס – ואלה הם רוב אזרחי ישראל – אין באמת סיבה לדאוג.
שלא ידוגו אתכם
מחקר שפרסמה לאחרונה חברת הסייבר קספרסקי, מדרג את ישראל במקום השני בעולם (אחרי ברזיל) בניסיונות ה"פישינג" (דיוג) באמצעות האינטרנט. מדובר בהפצת מיילים המכילים קישור, אשר לחיצה עליו מעבירה לאתר שבו נדרש הקורבן לספק פרטי הזדהות הכוללים מייל וסיסמה. בשלב הזה מחדירים העבריינים במחשבו תוכנה זדונית, וזו מאתרת עבורם את פרטי חשבון הבנק או האשראי של הקורבן. לעיתים הפישינג מתבצע באופן הפשוט ביותר, תוך ניצול תמימותם של הנמענים – המוסרים מרצונם החופשי את פרטי האשראי או פרטים אחרים שעלולים לסייע לנוכלים לעקוץ אותם.
הנוכלים מתחזים במיילים הללו למוסדות, חברות או גופים פיננסיים ידועים (כגון בנקים או חברות אשראי), כולל תפאורה נלווית כגון לוגו תואם ונראות זהה.
על פי המחקר של קספרסקי, אחת מהונאות הדיוג הפופולריות במהלך הרבעון השני של 2021 הייתה הונאת הדואר. על רקע התעצמות הרכישות המקוונות והזמנת חבילות מחו"ל, והעיכובים במשלוח בעקבות מגפת הקורונה, שולחים הנוכלים מסרונים המבטיחים כי החבילה שהזמנתם הגיעה לסניף הדואר, ועליכם רק למלא פרטים ומספר אשראי כדי "לזרז" את התהליך. רבים נפלו בפח.
חשוב מאוד לשים לב מהיכן בדיוק מגיע אליכם המייל, ולא ללחוץ על קישור שיש בו חשד כלשהו. ככלל, אף גוף רשמי או מוסד פיננסי לא אמור לבקש מכם פרטי כרטיס אשראי, וזה כשלעצמו אמור לעורר חשד. כדאי להיזהר.
