השבוע פורסמה ידיעה מרעננת: מתנגדי חיסונים מתכוונים להקים בתי ספר לילדיהם. במוסדות החינוך הללו לא יהיו בדיקות, חיסונים או בידודים. מכיוון שבחסדי השם אנו חיים במדינה חופשית שלכל אחד מתושביה שמורה הזכות לא לחוס על חייו ובתנאי שלא יפגע באחרים, שלוחה מבמה צנועה זו ברכת הדרך למתכננים ולהוגים. מי ייתן והיוזמה הברוכה הזו תניב פירות מהירים, וכך נוכל לעבור גם לשלב הבא: הקמת עיר מיוחדת לבלתי מחוסנים, שהם יוכלו לעשות בה כרצונם. במקביל, האוכלוסייה הרגילה תוכל לנשום לרווחה (עם מסכה במקומות סגורים) ולהתמקד בחזרה לחיי שגרה.
כשחושבים על זה רגע, אם כבר מקימים אזור מגורים מיוחד לבלתי מחוסנים, מדוע לא לעשות את הצעד המתבקש ולהרחיב את המיזם למטרופולין חדש בישראל, שהשכונות בו יאכלסו קבוצות שונות בחברה הישראלית, שקיבוצן במקום אחד יעשה רק טוב לכולנו? עיר אחת גדולה עם כמה שכונות, כל אחת מוקדשת לקבוצה שכדאי וראוי שתתכנס בתוך עצמה ותעזוב אותנו לנפשה.
על שכונת הלא מחוסנים כבר דיברנו. לצידה יקום שיכון הרמקולים. מי יעבור לשכונה הזו? כל מי שמביא רמקול למקום ציבורי, בדגש על מעיינות ואתרי טבע. במרכז השכונה יוקם פארק רחב ידיים ובו פינות חמד, מעיינות קטנים ונסתרים ומדשאות גדולות, ובכניסה לפארק יוצבו שומרים שיניחו רק לקבוצות עם רמקולים גדולים להיכנס. המדד הקובע יהיה בידורית קטנה המפיקה אורות צבעוניים לקבוצה של עד ארבעה אנשים, ורמקולים מקצועיים עם סאב־וופר לקבוצה של ארבעה ויותר. בכל כמה מטרים תוצב עמדת שקעי חשמל כדי להקל על אנשי הרמקולים לבלות כראוי, ופקחים יעברו בין קבוצות המבלים ויוודאו שרמת הווליום בכל רמקול היא הגבוהה ביותר. בכל מעיין יוצבו לפחות שני רמקולים המשמיעים כל אחד סוג מוזיקה אחרת, וקנס גבוה יוטל על מי שיביא רמקול תקול או כבוי. פחים לא יוצבו ברחבי הפארק: השלכת הזבל תותר רק לתוך המעיינות, והעירייה תדאג לשלושה בקבוקי קולה ריקים שיצופו על פני המים דרך קבע.
מדרום לשיכון הרמקולים תיחנך שכונת נווה חניה. בשכונה הזו יינתנו כל השירותים הרגילים לאזרח, אלא שדייריה יתחייבו לחנות שלא כחוק, ועדיף באופן שיפריע לסדר הציבורי ויעצבן את השכנים. דיירים שיצליחו בהתמדה לחנות באופן שמקיים את שלושת התנאים הללו – ימונו לוועד השכונה. בעקבות תכנון מדוקדק של מערכת הכבישים, מפרצי החניה ואיי התנועה, השכונה תהיה גן עדן לאנשים כאלה: חניה באדום־לבן על מעבר חציה, חניה במפרצי אוטובוסים, חניה כפולה שחוסמת אנשים אחרים, חניה על המדרכה באופן שחוסם מעבר של עגלות תינוק ומכריח אותן לרדת לכביש, וגולת הכותרת – חניה בדיוק על הפס המפריד בין שתי חניות, כך שרכב אחד יתפוס מקום של שתי מכוניות.
ממש ליד נווה חניה תסתתר שכונה קטנה וחמודה, עין קופה. בלב השכונה יוקם סופרמרקט ייחודי, שאפשר לקנות בו רק אם אתה עומד בתור שאינו שייך לך. בסופר יהיו מגוון קופות, ובכל אחת מהן יוכלו תושבי השכונה להפר את הכללים בדרך יצירתית אחרת. לקופת בעלי המוגבלויות יידחסו אנשים בריאים, בתור לקופות המהירות עד עשרה מוצרים יעמדו אנשים שקנו חמישים מוצרים ומעלה, אבל משוכנעים שכל השאר מטומטמים שיקבלו את התירוץ המשומש "אבל חלב, גבינה, שמנת, מעדנים ויוגורטים הם מוצרי חלב ולכן כולם נספרים כמוצר אחד", וקופה ראשית שאפשר לשלם בה רק באשראי וחמש דקות אחר כך רק במזומן ועשר דקות אחר כך אי אפשר בכלל, הכול לפי גחמת הקופאית הראשית. הקופאיות הרגילות יחויבו לקרוא לקופאית הראשית אחת לחמש דקות לפחות, שתעביר כרטיס כדי לבטל מוצר. במקביל, הקופאית הראשית תחויב לעבור בדרך בכל קופה, ולשאול את כל הקופאיות שאלה מיותרת כלשהי.
בשיפולי העיר יקום מגדל גבוה שיאוכלסו בו כל האנשים שמזהים מיד אנשים אחרים, גם אם פגשו אותם לחצי דקה בתחנת אוטובוס בכיתה י"ב. במגדל הזה הם יוכלו להסתובב כל היום, להצביע זה על זה ולצעוק בידענות: הי, אני מזהה אותך, נו, אתה מזהה אותי? ולשמחתם כי רבה הם יקבלו תשובה חיובית, מה שנמנע מהם עד כה בקרב האנשים הרגילים שמה לעשות, לא זוכרים הכול. החיים במגדל יאפשרו לאנשים האלה – שנעלבים מאוד כשמתברר שלא זוכרים אותם בחזרה – חיים מאושרים ונטולי אכזבות. אותנו, מנגד, הם ישאירו עם זיכרונות נמוגים של דמותם, עד שנשכח אותם לגמרי.
כל עיר צריכה הנהלה והנהגה, וגם העיר הזו זקוקה לאנשים שיובילו אותה. ומי מתאים לנהל עיר כזו יותר מאלה שיודעים הכול. שראו הכול. שלא נותנים לך לסיים משפט לפני שיחייכו חיוך קטן ומזלזל. שידרשו ממך לשלוח אליהם טפסים בפקס אף שאיש כבר לא מחזיק פקס בבית. אלה שייקחו חופשה בדיוק כשאתה הכי צריך את שירותיהם. אלה שיריצו אותך הלוך ושוב בשביל טופס שאין בו כל צורך. כל אלה ועוד, מהשלטון המקומי וממשרדי הממשלה ושאר הגופים הציבוריים, ימלאו את בנייני העירייה החדשה ומשרדיה. לנו יישארו רק הפקידים וראשי האגפים שקמים בבוקר אשכרה כדי לשרת את האזרח. אז יהיו כמה חודשים שרוב הרשויות הציבוריות בארץ לא יתפקדו בגלל היעדר כוח אדם, לא נורא. יש לנו סבלנות.
