"כסגן שר החוץ נתת ביטוי מעשי להשקפתך שמדיניות צריכה ויכולה להתנהל על בסיס מוסרי?" שאל שייקה בן-פורת את יוסי ביילין. "בהחלט כן", השיב ביילין, והוסיף: "למשל באי הסכמתנו לקיים יחסים עם קרואטיה בגלל הספר האנטישמי של הנשיא טוג'מן".
עצם העלאת ריאיון זה מהאוב, עם דמות שנויה במחלוקת שכזו, ממחיש עד כמה מסוכנת הממשלה הנוכחית למדינת ישראל. זאת מאחר שהריאיון עם ביילין נערך לאחר חתימת הסכם אוסלו וקרנו זהרה באור זרקורי התקשורת שליוותה את אותו חוזה מר ונמהר שנחתם עם ערפאת על ידי ממשלת רבין. באוויר כבר מנשבות רוחות המלחמה, זו שמגיעה תמיד אחרי יוזמות "השלום" של השמאל. כאז כן עתה מקיימת ממשלת שמאל בעלת מערכת יחסים מורכבת עם האנטישמיות. יחסים שניתן להגדירם באחד ממאפייניו הבולטים של השמאל מאז ומעולם; המוסר הכפול.
על הקקופוניה המוסרית הזו מנצח הפעם שר החוץ יאיר לפיד, כאשר מחד גיסא הוא מקים ממשלה עם אנטישמיים ואוטו-אנטישמיים, ומאידך גיסא הוא מקלקל מאמצים ארוכי שנים של בניית קשרים דיפלומטים. והכוונה כמובן לקשרים עם פולין שבהם פגע לפיד בתגובה להחלטת ממשלת פולין בעניין חוק אי השבת הרכוש. יוצר כל הקשרים הללו, בנימין נתניהו, ניסה ביום השבעת הממשלה, בצעד נואש למתן את הנזק הצפוי ממנה, כאשר ביקש מחבריה שיהרסו כמה שפחות. קשה לדעת אם דבריו נפלו על אוזניים ערלות או שחברי הממשלה הזו פשוט לא יכולים אחרת. בשטח מכל מקום לא נראים צעדים להקטנת ההרס.
החלטת ממשלת פולין לא הייתה יכולה להישאר ללא תגובה ישראלית. עם זאת, דיפלומט ישראלי בכיר לשעבר הגדיר את צעדיו של לפיד, בהם החזרת נציגת ישראל בוורשה לישראל ומניעת חזרתה של שגרירת פולין לישראל – כהיסטריים. הבכיר לשעבר הוסיף שבמקרה זה היה ניתן להסתפק בהצהרה חריפה. הצהרה שכזו, ככל שהשר הנוכחי מסוגל ליצוק בה תוכן ומהות, הייתה מותירה לממשלת פולין את האפשרות לבצע בעצמה מהלכים חריפים, או לספוג את הנזיפה. נראה שהמשבר הדיפלומטי שייצר לפיד יוכל להתיישב רק בהתקפלות ישראלית, והדבר היה יכול להימנע אם הסוגיה הייתה מנוהלת בשום שכל.
החזרת שגרירה היא פעולה חריפה שיש לשמור לאירועי קיצון. כך נעשה למשל עם ג'וזף קנדי, שגריר ארה"ב בבריטניה, שבראשית מלחמת העולם השנייה דגל בגלוי, ובניגוד למדיניותו של ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל, בקו פייסני מול גרמניה. קנדי סיכן ופגע במאמץ המלחמתי הבריטי, ואף ניסה לראיין את היטלר עד שלבסוף נקרא לשוב לארה"ב. לעומת זאת, פולין ושגרירה לישראל אינם מהווים סכנה למדינה. מי שכן מהווה סכנה זה אבו-מאזן למשל, אשר שרים בממשלת לפיד כבר משחרים לפתחו.
מכחיש השואה אבו-מאזן, אם יש צורך להזכיר, היה ממתכנני טבח הספורטאים במינכן. אבל יכול להיות שבמושגים של שר החוץ, מה שקשור לגרמניה זו גם לא אנטישמיות. אולי זו גם הסיבה שהוא לא הורה לשגרירת גרמניה בישראל לשוב למולדתו. כי זאת יש לדעת, מדו"ח שפרסמה תנועת "אם תרצו" עולה כי ממשלת גרמניה תומכת במיליונים בארגונים הפועלים כנגד מדינת ישראל, ובכאלה החותרים להכרזת חרם עליה.
ממשלת גרמניה אף מממנת ארגוני שמאל ואגודות ערביות הפועלות לנשל את היהודים מיהודה ושומרון. האם זו אינה סיבה לגרש את השגרירה? הרי מדובר בערש הולדתו של העם היהודי. כנראה שבשביל יאיר לפיד רכוש גזול מלפני מאה שנה באירופה, חשוב יותר מאדמת המולדת שעליה יש קושאן בן אלפי שנים.
נראה שהמוסר הכפול, המדריך את צעדיו ורגשותיו של שר החוץ, פוגע גם בזכר השואה וגם מזיק לאינטרסים של מדינת ישראל.
