"אין ספק, האש הוצתה בידי אדם", הצהיר השבוע טפסר נסים טוויטו, ממפקדי שירותי הכבאות, בעקבות הדלקה הגדולה בהרי ירושלים. טרם התברר סופית אם מדובר בהצתה או ברשלנות, אך ברור לכולם שרבות מהדלקות שפורצות בשנים האחרונות בישראל ומכלות את יערות ארצנו מוצתות בידי גורמי טרור. גם הטרור עובר מוטציות; מתאבדים, דריסה, סכינים ועכשיו הצתות. אין שום דרך אחרת להסתכל על התופעה, והגיע הזמן להסיק את המסקנות ולהתמודד עם המוטציה הזו בכלים המתאימים.
על הרקע הזה, הצהרתה של השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג נשמעה מעט מוזרה. "אני פועלת כדי שמדינת ישראל תכריז על מצב חירום אקלימי. עלינו להגדיר את משבר האקלים כאיום אסטרטגי", הכריזה זנדברג בעת ביקור במוקד השרפה. "זה מצריך מאיתנו היערכות אחרת לגמרי לאסונות האקלים הממשמשים ובאים". לא במקרה התעלמה זנדברג מהסיבה האמתית לדלקות. יש לה מקום חם בלב לעניין הפלסטיני והיא מזדהה איתו, ולכן מתחמקת מלקרוא לילד בשמו. הרבה יותר נוח לה לשאת עיניים לשמיים ולהיתלות במטפיזיקה של החור באוזון, מאשר לקרוא את הכתובת שעל הקיר. אבל לא, זנדברג, זהו לא משבר האקלים שהפך לאיום אסטרטגי. לפחות לא במקרה הזה. זהו הטרור הפלסטיני.
גם ח"כ מוסי רז ממרצ חשף את הסתירה שמפלגתו נקלעה אליה, כשניסה אף הוא להרחיק עדותו וצייץ: "עכשיו, לנוכח האסון הנורא, יש לקדם נטיעת עצים מקומיים (אלון, אלה, כליל החורש וגם כרמי זיתים וענבים) במקום האורן הדליק כל כך הגדל באזורים קרים ופחות מתאים לנו". אמת, אבל לא כל האמת.
כל עוד הייתה זנדברג חברת כנסת מהאופוזיציה, היא הייתה יכולה להרשות לעצמה לראות כל בעיה מהזווית הצרה של משבר האקלים. זה אופנתי מאוד, זה תקין פוליטית, וזו דרך בטוחה לצבור קולות בשמאל. אבל בתור השרה להגנת הסביבה, מוטל עליה להיישיר מבט למציאות ולהגן על הסביבה. ההצתות הללו גורמות נזק אדיר בדיוק בתחום שהיא מופקדת עליו. גם אם בדרך כלל השרפות אינן מכלות בתים ורכוש ואינן גובות חיי אדם, עדיין עולים באש עשרות אלפי דונמים של חורש שהם לבושה הטבעי של ארצנו. הם גם הריאה הירוקה שלנו, המשמשת לנופש ופנאי. שלא לדבר על זיהום האוויר שנוצר עקב השרפות ועל הנזק לאטמוספירה של כדור הארץ כולו. בתפקידה הנוכחי היא כבר לא יכולה להרשות לעצמה להעדיף את הגנת הפלסטינים על הגנת הסביבה.
גם קולם של הארגונים הירוקים היה צריך להישמע עכשיו מסוף העולם ועד סופו. הם היו אמורים להזדעזע עד עמקי נשמתם משרפות הענק האלה ומההצתות שגורמות לחלק גדול מהן, ולהילחם בהן לפחות באותה נחישות שנוקטים ארגוני הנשים במאבקם באלימות במשפחה. הרי בשם ההגנה על הסביבה הם יודעים לתקוע מקלות השכם והערב לכל מפעל במדינה ולכל יוזמה של הקמת יישובים והפרחת השממה. רבים מהארגונים הירוקים הם גם ארגוני שמאל; אין חדש בחשד שהפעילות שלהם למניעת יישוב הארץ ופיתוחה נועדה להחליש את האחיזה של עם ישראל בארצו, ולאו דווקא, או לפחות לא רק, להגנת הסביבה. שתיקתם נוכח ההצתות מחזקת את החשד.
הן השרה זנדברג והן הארגונים הירוקים חייבים למלא עכשיו את תפקידם. חובה עליהם להציב את המאבק בטרור ההצתות בראש מעייניהם על אף נטייתם הטבעית לתמוך במאבק הפלסטיני, גם אם לא בטרור. מלחמת חורמה בטרור ההצתות היא צו השעה ואינטרס טבעי בכל הקשת הפוליטית. הארגונים הירוקים אמורים לארגן הפגנות ענק שיעלו למודעות הציבור את הצורך להיאבק בהצתות עד שהתופעה תיעלם מחיינו ומארצנו. מתמר זנדברג אפשר לצפות לדפוק בכל כוחה על שולחן הממשלה ולתבוע ממנה לפעול מיד בכל עוצמתה למיגור התופעה, ומשני צידי הקו הירוק.
המאבק בטרור ההצתות חייב להפוך לאחת המשימות המרכזיות של הממשלה הנוכחית. יש לה כלים לעשות זאת. ראש הממשלה צריך להטיל את המשימה על השב"כ. אם השב"כ ידע להתמודד עם המוטציות הקודמות של הטרור הפלסטיני, אין שום סיבה שלא יוכל למוטציה הנוכחית. מיגור טרור ההצתות צריך לאחד את כל הקשת הפוליטית. הן השמאל, שהגנת הסביבה חשובה לו, והן הימין, שארץ ישראל והממד הלאומי חשובים לו, חייבים להתאחד ולנקוט אמצעים שיביאו לחיסול התופעה.
