ראש הממשלה בנט מנסה לנצח מגיפה. בניהול הממשלה הוא מסמן לעצמו ניצחונות קטנים בדמותם של יחסי העבודה בין השרים שמתארים את ישיבות הממשלה והקבינט כפגישות ענייניות ביותר, באווירה "הייטקיסטית".
תחושה מאד נוכחת היא שהמלחמות הללו מתקיימות בשני רבדים: ברובד אחד מול המציאות המכתיבה מצב חירום, ברובד שני בהשוואה לתפקודו של קודמו בתפקיד, יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו.
גם אם הדעות יכולות להיות חלוקות על מידת ההצלחה ותפקודה של הממשלה הזו לעומת הממשלה הקודמת, במלחמה אחרת בנט ממשיך להפסיד בעיקר לעצמו: המלחמה על ליבו של המחנה הלאומי.
שיחת הטלפון המביכה, אין מילה אחרת לתאר אותה, של ראש הממשלה עם אביו של החייל הפצוע בראל חדריה שמואלי, היא עוד הפסד שבנט וצוות היועצים שלו רושמים לעצמם. אפשר לשער שכל מי שהקשיב לשיחה הזו היום התכווץ בכיסאו באי נוחות. במשך שלוש דקות, האב הכואב מטיח בראש הממשלה את האמת הכואבת- למה לוקח לך כל כך הרבה זמן להגיב? מה טיבה של הרפיסות הזו מול האויב? האם חיי האויב שירה בבני מטווח אפס חשובים יותר מחייו שלו?
נפתלי בנט של בחירות 2020 היה מזדעזע מהתנהלות מערכת הביטחון במקרה הזה: מהיכולת של האויב לירות מטווח אפס על חייל בלי שזה יכול להגיב, בטח ובטח מהיד הקשה והנעלמה שלא ננקטת כלפי המפגעים. בנט ההוא היה גם כן מתכווץ בכיסאו לשמוע ראש ממשלה שלא יודע לא רק את שמו של החייל הפצוע, היכן הוא מאושפז ומה מצבו, אלא בקושי מגיב לדבריו של האב. הייתכן שהוא פשוט לא ידע מה לענות לו? מדוע ידי מערכת הביטחון ממשיכות להיות כבולות על אף השינוי לו הטיף ואותו הבטיח?
ייתכן ובנט מיעט להגיב במחשבה תחילה. שתיקה היא לפעמים נצרכת וייתכן שבנט פשוט רצה לאפשר לאב לפרוק את כאבו ותסכולו, אבל בנט וצוות יועציו היו, לכל הפחות, צריכים לעשות שיעורי בית מינימליים. בזמן ביצוע שיחת הטלפון היה צריך להיות בידיו של בנט דף ובו באותיות קידוש לבנה שמו של החייל, שמות הוריו, מצבו הרפואי ושם בית החולים בו הוא מאושפז.
בנט נשמע בשיחה כאילו הוא באמצע ישיבת זום של קבינט הקורונה. לא רק ששתי אזניו היו צריכות להיות כרויות לדברי אביו של בראל- כמי שאחראי על האירוע ושנתפס כזה ששלח את החיילים להתעמת עם המתפרעים על הגדר היה עליו גם להרגיע את ההורים המודאגים כיצד במערכת הביטחון מתכוונים לשים יד על המתפרעים המתועבים, מה ממצאי התחקיר עד כה וכיצד מבטיחים את שלומם של חבריו של בראל.
ניתן היה לשמוע מבעד לתסכולו של האב מחוסר התגובה הרשמית וגם האישית, את הביקורת הכללית על הממשלה. תחושה שקיבלה חיזוק בשיחת הטלפון השנייה שהתנהלה באותו לילה, עם ח"כ נתניהו. נתניהו ידע לא רק את שמו של החייל ומצבו, הוא ביקש להזדהות עם ההורים הכואבים. הוא ממש "בכה" איתם כפי שתיארה האם.
בנט מוצא את עצמו שוב ושוב בהשוואה מול נתניהו, תסמין חריף של המחלה בה לוקה הממשלה שבראשה הוא עומד בראשה. לא משנה מה עומד מאחורי התנהלותו של נתניהו, ראש הממשלה הנוכחי צריך לנזוף בעצמו, לנזוף ביועציו ולהביא לידי ביטוי את השינוי אותו הבטיח בכל הנוגע למדיניות ישראל מול אויביה.
