מינויו של דני דיין לתפקיד יו"ר יד ושם אושר השבוע ע"י ממשלת ישראל. דיין מונה לתפקיד לאחר מספר חודשים בהם נאלץ יד ושם לפעול בלי יו"ר קבוע, לאחר סיום תפקידו של אבנר שלו. דיין נכנס ליד ושם באחת מהתקופות המאתגרות ביותר שידע המוסד. האירועים האחרונים רק מדגישים את התפקיד החשוב של יד ושם בהנצחת וזיכרון השואה.
רק לאחרונה אושר בפולין "חוק הרכוש", אשר מגביל את מרבית ניצולי השואה ומשפחותיהם מלתבוע פיצוי על רכושם. שר החוץ יאיר לפיד טען, בצדק, שהחוק פוגע בזיכרון השואה: ההכרה בשייכות של הרכוש לניצולי השואה ומשפחותיהם היא חלק מהזיכרון והצדק ההיסטורי. הרכוש הוא חלק מהעבר והוא אחד מהקשרים האחרונים שנותרו לקהילה היהודית שהושמדה בשואה.
ל"חוק הרכוש" הצטרפה קריאתו של סגן שר החוץ הפולני, פאוול יאבלונסקי, לשקול להגביל את המסעות הישראליים לפולין והוסיף שמערכת החינוך הישראלית מייצרת "תעמולה המבוססת על שנאת פולין". מבלי להתייחס לדיון על נחיצות המסעות לפולין, זהו צעד נוסף המבטא את מדיניות הממשלה הפולנית כלפי זיכרון השואה.
ניתן למנות צעדים נוספים, המראים את המדיניות הפולנית השיטתית בשנים האחרונות לשכתוב ופגיעה בזיכרון השואה. אחד משיאי מדיניות זאת הוא "החוק הפולני" משנת 2018, עליו כתבו ההיסטוריונים הבכירים ב"יד ושם" שהוא כולל "טעויות חמורות והטעיות" וכי החוק כולל את "האפשרות לפגיעה ממשית בחוקרים, במחקר החופשי ובזיכרון ההיסטורי של השואה".
מעבר למשבר המדיני, המדיניות של ממשלת פולין מראה את החשש הממשי מפגיעה בזיכרון השואה. אנחנו רואים שככל שעובר הזמן וההיסטוריה של השואה הופכת לרחוקה יותר, ככה החשש מפגיעה בזיכרון עולה. גורמים בעלי אינטרס, כפי שמראה לנו ממשלת פולין, פועלים כדי לפגוע בזיכרון השואה בזמן שניצולי השואה אט-אט הולכים לעולמם.
במקביל לחשש מפגיעה בזיכרון השואה בגלל גורמים חיצוניים כמו ממשלת פולין, ישנו גם חשש פנימי לפגיעה בזיכרון. המוסד עליו מוטלת האחריות והחובה החשובה לשמירת זיכרון השואה, לפי חוק, הוא "יד ושם". בימים אלה פעילותו התקינה של המוסד מוטלת בספק. רק כשליש מתקציב יד ושם ממומן ע"י ממשלת ישראל, לעומת מימון של כ-70% למוסדות ציבוריים אחרים דוגמת האוניברסיטאות.
העובדה כי ממשלת ישראל זה שנים אינה מתקצבת כראוי את המוסד, גורמת ליד ושם להיות תלוי באופן ניכר בתרומות. מאז משבר הקורונה התרומות פחתו באופן משמעותי ויש חשש ממשי מהיעדר יכולת להמשיך בפעילות הנוכחית. כבר עכשיו ההישענות על תרומות לא מאפשרת לקדם או להשלים את כל היעדים וישנם פרויקטים חשובים שאינם מקודמים.
בנוסף לכך, מאבק ההישרדות לגיוס תקציב ליד ושם פוגע אנושות בעובדי יד ושם ובעבודה שהם מבצעים. עובדי יד ושם אינם מצליחים להתפרנס בכבוד ולכן רבים עוזבים או נאלצים לעבוד במספר עבודות. שכר עובדי יד ושם הוא רק כמחצית משכרם של עובדי ציבור מקבילים בשירות המדינה.
הניסיונות לפגיעה בזיכרון השואה מוכיחים שעל ממשלת ישראל להבטיח את הפעילות התקינה של יד ושם. המשימה המרכזית העומדת לפתחו של דיין בתור יו"ר יד ושם היא להביא ללקיחת אחריות לאומית על יד ושם. על דיין לשים סוף לתלות של יד ושם בפילנתרופיה פרטית, ולהפוך אותו למוסד ציבורי שיכול לפעול בביטחון ובעצמאות.
